האקדמיה הדיאלוגית

מחבר: dan las

  • על מיתר

    כללי

    מיתר הוא מסגרת צומחת שהתחילה כחטיבה צעירה ב- 1995 והיום כוללת גם חטיבה יסודית ובוגרת. המקום הוקם ביוזמה של קבוצת אנשי חינוך אשר ביקשו לייצר חינוך הומאני השם את הדגש על חינוך חברתי וערכי, תקשורת בין אישית, ופעילות משמעותית. מיתר הוא היום בית ספר קטן ומשפחתי המשרת ילדים מכל האזור ומהווה פריצת דרך ודוגמא למאות מחנכים והורים המבקרים מדי שנה ולומדים את דרכו של המקום.

    המטרות בהקמת המסגרת:

    –          להוות דוגמא לחינוך משמעותי שהוא כזה הן לילדים, הן להורים והן לאנשי הצוות.

    –          לתת הזדמנות לכל ילד לגדול ולהתפתח בקצב שלו במסגרת של קהילה בריאה ותומכת הדואגת לשלומו הפיסי והנפשי ועושה זאת בקנה מידה אנושי.

    –          לאפשר לילדים להתבגר ולהפוך לאנשים שלמים המפותחים הן בצד הרגשי והן בצד החברתי. אנשים ערניים אינטלקטואלית ובעלי אחריות מוסרית.

    –          לחנך לשיתוף פעולה, כבוד הדדי, ומעורבות חברתית. לתת כלים בתקשורת בין אישית ובפתרון סכסוכים.

    –          לתת הזדמנות לילדים להתחכך בתרבות המבוגרים מן הצדדים היותר מפותחים ואיכותיים שלה, ובמקביל לאפשר להם השתלבות בתרבות זו ותרומה משמעותית.

    –          ליצור מקום המאפשר לילדים שונים שבאים מרקעים שונים וביכולות שונות להשתלב בפעילות משותפת מבלי לחוש שהם חריגים או מיוחדים יותר מכל אחד אחר.

     

    אפשר לומר על מיתר את הדברים החשובים הבאים:

    –          זהו מקום שילדים אוהבים מאוד לבוא אליו, וכך גם אנשי הצוות.

    –          פועל בו צוות של אנשים מסורים באופן בלתי רגיל הפועלים באהבה רבה ומתוך למידה והתעמקות מתמידה במלאכתם כמחנכים.

    –          מידת האלימות במקום הזה היא מינימלית וכמעט ולא קיימת. הגישור הוא כלי יומיומי הנותן לכולם את היכולת לנהל סכסוכים באופן פורה.

    –          עבור חלק מן הילדים, שהגיעו אלינו לאחר שנפלטו מבתי ספר רגילים או שהיה להם שם קשה מאוד, המקום הוא בגדר הצלה. הם משתלבים במציאות בריאה וחוזרים לחוש בערכם כאנשים שלמים. להם, אבל גם לאחרים בזמני מצוקה, למקום יש איכות תרפויטית.

    –          באופן כללי הילדים במיתר מתאפיינים בכך שהם תאווי דעת ואוהבי למידה. במיוחד הילדים שגדלו אצלנו מגיל צעיר הם סקרניים, פתוחים ובעלי חשיבה ערנית. בין היתר תרבות הספר פורחת אצלנו וילדים רבים מרבים בקריאה להנאתם. 

    –          המקום לא רק צורך תרבות, אלא מייצר תרבות ומהווה מוקד משיכה לאנשים רבים מרחבי הארץ, הורים, מורים, מנהלים, תלמידי הוראה, ועוד.

    –          רוב הילדים שסיימו אצלנו והשתלבו בבתי ספר אחרים עשו זאת בהצלחה רבה וללא קושי מיוחד מבחינה לימודית.


    מספר עקרונות מפתח לגישה החינוכית

    חינוך דיאלוגי

    מיתר נסמך בגישתו על תפיסת החינוך הדיאלוגי השמה במרכז את ההבנה שהעולם האנושי קורה בתוך מפגש. ולא מפגש חומרים, בחינת גוף שלישי, הפועל על פי מתכונת של סיבה ותוצאה, אלא מפגש שבו האדם מסוגל להגיד אני ולחוש אתה. מפגש שיש בו פנייה, דיבור, הקשבה. המהות העמוקה ביותר של מפגש כזה נמצאת ביצירה ובחירות. אין הוא רק רצף אירועים אלא התחוללות בעלת נשמה. בנקודה זו נולד האדם המדבר, המסוגל לפנות אל העולם ולעמוד בו בחינת ישות מוסרית וריבונית.

    נובע מכך, לתפיסתנו, חינוך בקנה מידה ביתי ואינטימי.

    מקום של חיים

    מיתר הוא לא בית ספר במובן הרגיל. יותר נכון להגדירו כקהילה, משפחה מורחבת, כפר של ילדים, מקום שבו הילדים יכולים לחיות את חייהם השלמים. אלה חיים, שכמו בעולם המבוגרים, נחווים סביב מוקדי העניין של פרטים שונים בקהילה, בהתאם לאישיותם, ליכולתם ולבחירתם. במובן זה מהווה מיתר כר פעולה, זירת ייעוד, למסע החיים האישי של כל אחד. אנו מאמינים שחיים משמעותיים בעתיד דורשים חיים משמעותיים בהווה. הדרך הטובה ביותר לעזור למבוגר העתידי להיות אדם שלם היא לעזור לבן השבע להיות בן שבע באופן משמעותי.  

    חינוך ולמידה

    הבעיות הבוערות ביותר שאיתן מתמודדת התרבות הפוסט מודרנית אינה בעיות של ידע או הכשרה מקצועית אלא בעיות של איכות חיים פנימית. האלימות, קשיי תקשורת, חוסר נחת עצמי, תחושות ניכור ובידוד, חוסר שייכות, כל אלה הם ביטויים לצורת החיים המודרנית ולכך שבמידה רבה איננו מכירים לעומקה את אומנות החיים. המוקד של מיתר הוא לפיכך בחינוך שתכליתו לתמוך בלימוד אומנות החיים. אנו מאמינים שהלמידה היא הדבר שקורה מעצמו כאשר מספקים את התנאים הנכונים ואין מפריעים. יתר על כן, למידה, אינה מסתיימת בגיל 18 ואינה מתייחדת לבית הספר. במיוחד בעולם המודרני קיימות דרכים מגוונות ושונות ללמוד הן באופן פורמאלי והן באופן לא פורמאלי. בגיל הצעיר חשוב יותר ליצור את בסיס החיים האיכותי – ומכאן הדגש על החינוך.

    תכנים לימודיים

    יותר משחשוב שילד ידע דבר זה או אחר חשוב שיהיה עקרון של ידע – דהיינו: א. שהידע שיוחזק בו יהיה חי, עמוק ורלוונטי. ב. שהתשוקה לדעת, והעניין האישי האמיתי בנושא מסוים יהוו את מוביל הלמידה. משום כך חשוב שהלמידה תצמח מנושאי עניין של הילדים ותתנהל באופן הוליסטי תוך שהיא נשזרת ברקמת החיים הממשית של הלומד. דבר זה דורש מעורבות הרבה יותר עמוקה הן של הלומדים והן של המורים. המחויבות היא ללומד ולא לחומר זה או אחר.  גישה זו מייצרת מחד הוראה דיפרנציאלית המאפשרת לקבוצות קטנות להתקדם בקצב שלהן, ומאידך קוריקולום עשיר ומגוון הכולל נושאים רבים שאינם מופיעים בתוכנית הלמודים הרגילה של משרד החינוך.

    קריאה כתיבה ואנגלית

    מעבר לתכנים המשתנים יש שני נושאים לימודיים שמבחינתנו הם מצע חיוני לחיים בתרבות המודרנית ועליהם אנו שמים דגש מיוחד: קריאה וכתיבה ואנגלית. מאמץ זה עבור כחוט השני לאורך כל שכבות הגיל ובא לידי ביטוי, מלבד בשיעורים, גם בסביבה אוריינית, פרויקטים, סדנאות, השתלבות בתחומים אחרים, ובשיעורים פרטיים למתקשים. 

    דגש על קהילה

    צריך כפר שלם כדי לחנך ילד אחד. החינוך הוא פועל יוצא של תרבות. ערשה של כל תרבות הוא הקהילה החיה. כך גם במיתר. אנו רואים את עיקר תפקידנו ביצירת קהילה בריאה. קהילה בריאה היא כזו, שיוצרת תרבות ולא רק צורכת אותה, היא כזו שנוקטת עמדה, ומאפשרת לקהילה לנוע במסלול חייה היוצר. בד בבד, קהילה בריאה היא כזו, שמכירה בגבולותיה ומכבדת את השונה. אין היא רואה בעצמה מידת הכל. אין היא מבקשת שכל חבריה יהיו דומים, אלא להפך, מאפשרת לכל אחד למצוא את מקומו  הייחודי. מתוך שחיים ביחד היא גם מייצרת את אותן שגרות, המאפשרות לכל אחד לחיות את חייו השונים בחירות, מבלי שהדבר יפגע באחרים ומתוך כך שיתרום לקהילה.

    דגש על תרבות

    בשונה מגישות של חינוך פתוח המעמידות את הילד במרכז, אנו מעמידים את התרבות ואת הקהילה במרכז. זה אומר שהמרכז הוא דווקא עולם המבוגרים המייצר משמעות, מבלי שייצור זה ידכא את דרכו האישית של כל אחד ליצור משמעות. אנו רואים שההתמקדות בילד הרבה פעמים גוררת גישה מוצרית אל הילד המנסה להפוך את הילד למשהו "מקובל" ו"מוצלח" באופן חודרני ולא מכבד. הדבר גורר גם מערכת יחסים מניפולטיבית משני הצדדים. הילד לומד לראות עצמו כ"נסיך בובה מפונק" ובמקביל חש שלא מאפשרים לו לחיות את חייו. הדגש על תרבות בא לידי ביטוי בחגים, באירועים, בפעילות קהילתית וחברתית, בתרומה, בלמוד, בגישה אקולוגית,  וביצירה משותפת.

    גבולות, חירות ומנהיגות.

    אנו מאמינים בשלוב הנכון של גבולות וחירות כבסיס לכל חינוך משמעותי. במיוחד היום שבו עניין זה מעורר בלבול ולא פעם ניתן למצוא גישות המאפשרות לילדים לעשות ככל העולה על רוחם והדבר בעצם רק מצר את חירותם. במיתר יש גבולות ברורים וידועים מראש המוגדרים על ידי סט של חוקים שקבעו אנשי הצוות ואשר משתנים מדי פעם. גבולות אלה יש להם מטרה אחת עיקרית, לאפשר מרחב כבוד מקסימלי לכל אחד. המסגרת הברורה מצטרפת למנהיגות ברורה של המבוגרים הנותנים דוגמא הן באישיותם והן באחריותם.

    סכסוכים וגישורים

    גישור מהווה במיתר חלק משגרת החיים והזדמנות להתנסות בסוג תקשורת אחר שבאה לידי ביטוי מאוחר יותר בחיי היומיום. המטרה להגיע לדיאלוג מתוך הבנה שבכל סכסוך מעורבים שני צדדים גם אם לכאורה יש צד חלש וצד חזק. גישור אינו מיועד לשפוט מי אשם, אלא לאפשר למסוכסכים למצות את הסכסוך שלהם בתנאים מבוקרים המאפשרים הקשבה ושיח. הפתרון צריך לבוא מן המסוכסכים כשם שמשם צמח הסכסוך. אנשי הצוות עוברים הכשרה בגישור.

    מבנה החטיבות והתמקדותן

    העקרונות של הנהגת קהילה בריאה זהים במידה רבה בכל שלושת החטיבות אך יש בהן הבדלים בהתמקדות כתוצאה מן הגילאים השונים של הילדים.

    החטיבה הצעירה עיקרה הוא זרימת פעילות. האתגר הגדול הוא ללמוד לחיות ביחד באופן פורה וללא דיכוי הדדי. הילדים בעיקר צורכים תרבות וחיים בעולמם. המשחק הוא הפעילות הטיפוסית.

    החטיבה היסודית מוסיפה לזרימת הפעילות סדנאות מובנות ופרויקטים קהילתיים שונים בהם יכולים הילדים לקחת חלק ולעזור. הם נמצאים ב"שולי המבוגרים", הם מתחילים לסייע למבוגרים ליצור תרבות. הפעילויות הטיפוסיות הן המלאכות והאומנויות כגון, בניית דגמים, תפירה, וכדומה.

    בחטיבה הבוגרת, ההשתלבות בעולם המבוגרים מתאפיינת בלקיחת אחריות, שותפות פעילה יותר בייצור תרבות, וכן עניין בלימודים פורמאליים לסוגיהם. הפילוסופיה היא הפעילות הטיפוסית.

     


    דרכי פעולה

    על מנת להשיג את המטרות שפורטו למעלה אנו נוקטים בשילוב של דרכים שנלמדו מגישת זרימת הפעילות, מגישת הפרויקטים, מתפיסות של חינוך פתוח, וכן פותחו במיתר. מה שמובא כאן הוא רק בגדר כותרות של הדרכים העיקריות. הבנה ממשית של דרכנו דורשת למוד מעמיק יותר ממה שניתן לעשות במסגרת הצגה זו. 

    התכוונויות (מפגשי בוקר וצהרים)

    בכל החטיבות אנו פותחים את היום ומסיימים את היום במפגש קהילתי של כל חטיבה בנפרד. במפגשים אלה מועלים נושאים של חייי הקהילה והארץ, ענייני יומיום ודברים עקרוניים יותר. זה אחד המקומות בו בא לידי ביטוי החינוך הערכי כשהוא מתפתח בשיחות סביב נושאים המעסיקים את הקהילה. התכוונויות אלה שונות מעט בכל חטיבה על פי גילם ואופיים של הילדים. בחטיבה היסודית והבוגרת זה גם המקום להצגת פרויקטים אישים, ובו הם מתנסים בהעלאת נושא ובהובלה של קבוצה. כמו כן מובאים דרך קבע עניינים אקטואליים וכן רגע של עברית, רגע של חשבון, ורגע של אנגלית. כל פעימה מקבלת כאן חיזוק ברמה התיאורטית. (ראה "פעימות" בהמשך).

    פעילות

    חומר הגלם המהווה את הגוף העיקרי של חיי היומיום במיתר הוא הפעילות הזורמת. פעילות זו כוללת הרבה עשייה ספונטאנית המשלבת משחק, יצירה, שיחה, עם למידה. אנו מאמינים שצריך לעשות כדי ללמוד. והפעילות המגוונת מטרתה להשאיר בחיים את מאה השפות של הילד, אותן דרכי הבעה שבמסגרות רגילות הולכות ונסתמות עם השנים.

    עקרונות התמיכה בפעילות

    על מנת לתמוך בפעילות ובעומק הפעילות אנו פועלים בשני מישורים. המישור הראשון הוא ארגון הסביבה הפיסית. במישור זה מביאים מגוון של פעילויות וחומרי יצירה, מאורגנים על פי עקרונות של הצגת חומרים שפותחו במיתר ובמקומות אחרים. המישור השני הוא מישור ההשראה והתכנים שבא לידי ביטוי בעיקר בתמיכת המבוגרים, בהצגת רעיונות, ובפעילות קהילתית וחברתית הכוללת את נושאי הפעימות. 

    מפגשים זורמים – שיחות אישיות וקשר אישי עם הילדים

    על גבי המצע של הפעילות הזורמת נפגשים המבוגרים עם הילדים סביב נושאי העניין של הילדים או סביב יוזמות של מבוגרים. איכות המפגש, האופן בו נענים המבוגרים לילדים, האי פורמאליות בצד ההנהגה הברורה, הם כולם בגדר גורמים מעצבים התומכים בהשגת מטרותינו. נוסף לקשרים הזורמים תוך כדי פעילות ישנן שיחות אישיות מדי תקופה. 

    פעימות

    אנחנו מחלקים את השנה לשלוש פעימות כל פעימה בדגש מיוחד ומסתיימת בתערוכה, הצגת פרויקטים, ואירוע שמוזמנים אליו ההורים. הפעימות של השנה:

    חטיבה צעירה: אור וצל, אגדות, אותיות.

    חטיבה יסודית: הקבוצה, דיוקן עצמי, הקהילה.

    חטיבה תיכונה: מדע ואקולוגיה, דיוקן עצמי, טרם נקבע.       

    סדנאות

    סביב נושאי הפעימות וכן בנושאים אחרים מובאות סדנאות קצרות מועד (חודשיים שלושה). סדנאות אלה מועברות על ידי אנשי הצוות ואורחים (אנשי מקצוע). דוגמא לסדנאות: קולנוע, דרמה, מועדון וויכוח, היסטוריה של ימי הביניים, עיצוב אופנה, פיסיקה ומתמטיקה, כתיבה יוצרת, צילום אומנותי ועוד. העקרונות ויתרונות של הפעלת סדנאות מובאים במקום אחר.

    פרויקטים אישיים/קבוצתיים

    פרויקטים אלה לא חייבים להיות מקושרים לנושאי הסדנאות או לפעימות המעסיקות את הקהילה. הם מלווים ילד או קבוצת ילדים במשך תקופה של חודש או חודשיים, ומקבלים במה בהתכוונויות או באירוע מסכם. פרויקטים לדוגמא: בניית סירת מפרש בגודל מלא, בניית בית אקולוגי, הצגת שיקספיר באנגלית, כתיבה הלחנה וביצוע של שירים, מלאכות יד למיניהן, וכן עבודות חקר בנושאים עיוניים שונים.   

    השתלבות בקהילה

    בחטיבה הבוגרת מוקדש יום בשבוע לפעילות קהילתית, חלקה במיתר וחלקה מחוץ למיתר. דוגמאות: עזרה לילדים ב"גן הילד" בחיפה, השתלבות במעבדת מחשבים, עזרה בבתי חולים וכדומה.

    ימי למוד

    בחטיבה הבוגרת, ימים מיוחדים המוקדשים לנושא אחד לאורך כל היום. הימים שהיו השנה בינתיים: יום כיפור, מסכות, זכויות, יחסים בין המינים, רצח רבין, אוכל, חנוכה, דמיון.

    העולם כבית ספר – סיורים וטיולים מחוץ למיתר

    אנו מאמינים בכך שעלינו לנצל את המשאבים הטבעיים הנמצאים בעולם ובמובן זה ללמוד לראות את העולם כולו כבית ספר שניתן ללמוד ממנו. לפיכך, בצד הפעילויות בתוך מיתר אנו מרבים לצאת לפעילויות מחוץ למיתר, גם בשעות אחר הצהרים בכלל זה:

    –          יום בשבוע טיול בטבע (חטיבה צעירה) יום בשבועיים (יסודית ובוגרת) הטיולים משולבים בסדנאות ולימוד.

    –          טיולי משפחות ארבע פעמים בשנה.

    –          סיורים למוזיאונים, הצגות, קונצרטים, ועוד (בעיקר חטיבה יסודית ובוגרת).

    שיעורים פרטיים

    במסגרת מיתר ובשעות היומיום ניתנים שיעורים פרטיים לילדים מתקשים בנושאי קריאה כתיבה ואנגלית וכן ליווי אישי בנושאי הפרויקטים או בנושאים אחרים על פי בחירת הילד.

    ילדים מלמדים ילדים

    ילדים מן החטיבה הבוגרת והיסודית מקיימים סדנאות בנושאים שונים עבור ילדים אחרים. סדנאות לדוגמא מתחילת השנה: שרטוט גיאומטרי, ריקוד, בישול, תמיכה בקריאה וכתיבה.

    מעורבות הורים

    אנו משתפים את ההורים בפעילותינו בשעות אחר הצהרים וכן בקבוצות למידה שאנו מקיימים בשעותה הערב. כמו כן, אנו שומרים על קשר רציף עם כל משפחה בטלפונים, פגישות אישיות, ואספות כלליות.

    למידה של הצוות

    חלק בלתי נפרד וחיוני מכל פעילותנו הוא הלמוד של הצוות הנעשה אחת לשבוע במפגשים של ארבע שעות. מפגשים אלה מחולקים ללמוד עיוני, ישיבות ארגוניות ומעקב אחר ילדים.

    מעקב והערכה

    המקום שלנו קטן מתוך עקרון חינוכי, ואנו נאלצים מדי שנה לדחות ילדים, כדי לא לגדול מעבר לגדול האינטימי שהוא חיוני לטעמנו בכל חינוך בעל משמעות. הגודל הקטן מאפשר לנו להכיר כל ילד וילד באופן אישי ועמוק ולדאוג לו באופן פרטני. מדי תקופה אנו עורכים מעקב אחר כל אחד ואחד מן הילדים ובאופן שוטף כל שבוע מועלים הילדים שהייתה להם בעיה מיוחדת. בשיחות אלה מועלות דרכים לתמיכה בהם ולגבי ילדים בשלבי מצוקה בחייהם מוצמד מבוגר אחד אחראי, אשר חונך ומלווה את הילד לאורך תקופה זו. אין במיתר מבחנים פורמאליים וכל הערכה מבוססת על הכרות ופעילות משותפת.

  • הגישה החינוכית של מיתר – מתוך הידיעון של מיתר

    מקום של חיים

    מיתר הוא לא בית ספר במובן הרגיל. יותר נכון להגדירו כקהילה, משפחה מורחבת, כפר של ילדים, מקום שבו הילדים יכולים לחיות את חייהם השלמים. אלה חיים, שכמו בעולם המבוגרים, נחווים סביב מוקדי העניין של פרטים שונים בקהילה, בהתאם לאישיותם, ליכולתם ולבחירתם. במובן זה מהווה מיתר כר פעולה, זירת ייעוד, למסע החיים האישי של כל אחד. אנו מאמינים שחיים משמעותיים בעתיד דורשים חיים משמעותיים בהווה. הדרך הטובה ביותר לעזור למבוגר העתידי להיות אדם שלם היא לעזור לבן השבע להיות בן שבע באופן משמעותי.  

    חינוך ולמידה

    הבעיות הבוערות ביותר שאיתן מתמודדת התרבות הפוסט מודרנית אינה בעיות של ידע או הכשרה מקצועית אלא בעיות של איכות חיים פנימית. האלימות, קשיי תקשורת, חוסר נחת עצמי, תחושות ניכור ובידוד, חוסר שייכות, כל אלה הם ביטויים לצורת החיים המודרנית ולכך שבמידה רבה איננו מכירים לעומקה את אומנות החיים. המוקד של מיתר הוא לפיכך בחינוך שתכליתו לתמוך בלימוד אומנות החיים. המוקד הוא חינוך ולא למידה. הלמידה היא הדבר שקורה מעצמו כאשר מספקים את התנאים הנכונים ואין מפריעים. יתר על כן, למידה, אינה מסתיימת בגיל 18 ואינה מתייחדת לבית הספר. במיוחד בעולם המודרני קיימות דרכים מגוונות ושונות ללמוד הן באופן פורמאלי והן באופן לא פורמאלי. בגיל הצעיר חשוב יותר ליצור את בסיס החיים האיכותי – ומכאן הדגש על החינוך.

    למידה פורמאלית

    ההתמקדות בחינוך יש לה מקור נוסף והוא ההבנה שלימודים פורמאליים ושיטתיים לפני גיל ההתבגרות יכולים לפגוע באיכות החשיבה וכושר הלמידה של הפרט. ההבחנה שנעשית כאן היא בין למידה טבעית לבין למידה פורמאלית. הילד הצעיר כל הזמן לומד ובכל דבר שהוא עושה. דרכו ללמוד היא דרך אישית מאוד ואין להכניסה לסד של תוכניות לימודים פורמאלית.  

    תכנים לימודיים

    בשונה מן המקובל איננו סבורים שיש תכנים מסוימים שצריך ללמד ילדים כדי שיהפכו למבוגרים. אם יש תכנים שהם חלק מן התרבות הרי שהם נרכשים באופן טבעי. העבודה המלאכותית על פיתוח תכנים מסוימים שהם כביכול צריכים להיות "נכס של בן תרבות", אבל שלמעשה אינם מרכיבים את החיים התרבותיים של עולם המבוגרים הממשי, רק דוחקים תכנים אלה אל תוך מכניות מלאכותית שעושה להם עוול ומכבידה על האדם המבקש לשאתם. במיוחד בתרבות כל כך רב ערכית כזו שאנו חיים אין סט של ידיעות שעל כל אדם להחזיק בו, והרבה יותר חשוב שיהיה עקרון של ידע – דהיינו: א. שהידע שיוחזק בו יהיה חי, עמוק ורלוונטי. ב. שהתשוקה לדעת, והעניין האישי האמיתי בנושא מסוים יהוו את מוביל הלמידה. משום כך איננו רואים עצמנו מחויבים להעביר תכנים מסוימים גם לא "לטעימה". תחת זאת אנו סבורים שעל כל איש צוות להביא את תכנים שהם משמעותיים ורלוונטיים לו עצמו. וכל המוסיף הרי זה משובח.

    קריאה כתיבה ואנגלית

    יוצאים מכלל זה הם שני תחומי תוכן שאנו עושים מאמץ מיוחד להביאם: קריאה וכתיבה ואנגלית. מאמץ זה מחייב את המבוגרים והקהילה בגדול אבל לא כל ילד בנפרד. הוא בא לידי ביטוי בסביבה אוריינית, בפרויקטים, ובסדנאות מסודרות בנושא. 

    קריאה כתיבה ו"ליקויי למידה"

    אנו סבורים שעבור מרבית האוכלוסייה מיומנות הקריאה והכתיבה נרכשות באופן טבעי ובתנאי שהילד לא מייצר התנגדויות הנובעות מלחצים חברתיים, כפייה, ועיתוי לקוי. יחד עם זאת אנו סבורים שמשרעת הגיל לתהליך טבעי זה הרבה יותר רחבה מן המקובל ויכולה לנוע מגיל 4-5 למקדימים ועד גיל 12 למאחרים. בכל מקרה אין ברכישה מאוחרת המתאימה לקצב ההבשלה הטבעי כדי לפגוע לא באיכות הקריאה בשלב מאוחר יותר ולא באהבה ובמשיכה לקריאה ולכתיבה.

    בעיות רבות יכולות להיווצר מכפייה, חיצונית או פנימית שלא בעתה, המנסות לעקוף את הבשלות הטבעית, ולגרום לילד לקרוא בגיל מוקדם מדי. חלק מבעיות אלה מכונה "ליקויי למידה". מצד שני ישנן בעיות אחרות שיכולות להיווצר מקריאה מאוחרת בשל הלחץ החברתי והדימוי העצמי שנוצר עקב כך. וכמו כן, ישנם ילדים מעטים שללא עזרה ותמיכה שיטתית הם יתקשו לרכוש את הקריאה ואת הכתיבה. למקרים אלה אנו נערכים למתן שיעורים פרטיים החל מכיתה ג' ועל פי החלטה משותפת עם ההורים. בכל מקרה אין כופים.

    חיים של קהילה וחירות של יחיד

    צריך כפר שלם כדי לחנך ילד אחד. החינוך הוא פועל יוצא של תרבות. ערשה של כל תרבות הוא הקהילה החיה. כך גם במיתר. אנו רואים את עיקר תפקידנו ביצירת קהילה בריאה. קהילה בריאה היא כזו, שיוצרת תרבות ולא רק צורכת אותה, כזו שנוקטת עמדה, ומאפשרת לקהילה לנוע במסלול חייה היוצר. בד בבד, קהילה בריאה היא כזו, שמכירה בגבולותיה ומכבדת את השונה. אין היא רואה בעצמה מידת הכל. אין היא מבקשת שכל חבריה יהיו דומים, אלא להפך, מאפשרת לכל אחד למצוא את מקומו  הייחודי. מתוך שחיים ביחד היא גם מייצרת את אותן שגרות, המאפשרות לכל אחד לחיות את חייו השונים בחירות, מבלי שהדבר יפגע באחרים ומתוך כך שיתרום לקהילה.

    תרבות, ילדים, מבוגרים

    בשונה מגישות של חינוך פתוח המעמידות את הילד במרכז, אנו מעמידים את התרבות ואת הקהילה במרכז. זה אומר שהמרכז הוא דווקא עולם המבוגרים המייצר משמעות, מבלי שייצור זה ידכא את דרכו האישית של כל אחד ליצור משמעות. אנו רואים שההתמקדות בילד הרבה פעמים גוררת גישה מוצרית אל הילד המנסה להפוך את הילד למשהו "מקובל" ו"מוצלח" באופן חודרני ולא מכבד. הדבר גורר גם מערכת יחסים מניפולטיבית משני הצדדים. הילד לומד לראות עצמו כ"נסיך בובה מפונק" ובמקביל חש שלא מאפשרים לו לחיות את חייו. לגישתנו, את הילדים יש להניח לנפשם. להתערב בחייהם רק כדי למנוע את הרע ולהיות מעורב בהם מתוך אהבה אבל לא מתוך "חינוך".

    אחריות לחירות

    אחריותו של המחנך כלפי הילד הבודד היא אחריות לחירותו. שאיפתו לתמוך עד כמה שניתן בעצמאות הילד, ובעמידתו כסוכן מוסרי. במובן זה אנו רואים את תהליך החינוך כתהליך של הרחבת האוטונומיה, המעבר מאדם תלוי, הנס מן החירות, המרבה לעבוד את אלילי הזמן והמקום, לאדם המסוגל לשאת את אחריותו כבן חירות. מדובר על חירות פנימית, ולא חירות חיצונית. חירות זו קשורה למושגי הפעילות והיצירה שהם מושגים מרכזיים במיתר. המקום בו העשייה נובעת מהקשבה ומבטאת את תנופת החיים של היחיד. 

    מבנה החטיבות והתמקדותן

    העקרונות של הנהגת קהילה בריאה זהים במידה רבה בכל שלושת החטיבות אך יש בהן הבדלים בהתמקדות כתוצאה מן הגילאים השונים של הילדים.

    החטיבה הצעירה עיקרה הוא זרימת פעילות. האתגר הגדול הוא ללמוד לחיות ביחד באופן פורה וללא דיכוי הדדי. הילדים בעיקר צורכים תרבות וחיים בעולמם. המשחק הוא הפעילות הטיפוסית.

    החטיבה היסודית מוסיפה לזרימת הפעילות סדנאות מובנות ופרויקטים קהילתיים שונים בהם יכולים הילדים לקחת חלק ולעזור. הם נמצאים ב"שולי המבוגרים", הם מתחילים לסייע למבוגרים ליצור תרבות. הפעילויות הטיפוסיות הן המלאכות והאומנויות כגון, בניית דגמים, תפירה, וכדומה.

    בחטיבה הבוגרת, ההשתלבות בעולם המבוגרים מתאפיינת בלקיחת אחריות, שותפות פעילה יותר בייצור תרבות, וכן עניין בלימודים פורמאליים לסוגיהם. הפילוסופיה היא הפעילות הטיפוסית.

     

     


    צורת העבודה

    כללי

    המגיעים למיתר מתרשמים בדרך כלל מן השקט והזרימה הטבעית בה פועלים הילדים. הם מפוזרים בקבוצות ברחבי המבנה והחצר, ברוב המקרים ללא מבוגר. משחקים, מצירים, יוצרים, קוראים, לומדים, מתבוננים, מדברים זה עם זה. כל זה קורה בלא אקט של הצהרה. הוא נובע מתוך הפעילות באופן זורם וחי. זה דומה להתנהלות בבית, רק שכאן מדובר בהרבה יותר ילדים. כדי שכל כך הרבה ילדים יוכלו לפעול יחדיו נדרשת חוכמה של הנהגה. חוכמה זו קשורה בארגון המקום מראש לפעילות, במסגרת ברורה, בקשר זורם ובלתי פורמאלי עם אנשי הצוות המבוגרים, ובאינטואיציה שקשה להגדירה.

    מבנה יום

    7.30 פתיחת מיתר: הצוות מגיע ופותח את אתרי הפעילות השונים. בכל אתר יש סדרה של דברים ידועים מראש שצריך לעשות כדי שיהיה מוכן באופן אופטימלי לפעילות (למשל: הכנת שדכנים, חידוד עפרונות, הרטבת חול בשולחן, הצגת ספרים, מוסיקה וכן הלאה). מנחת אהבה וכבוד לפעילות העומדת להתרחש במקום.

    7.45 פגישת צוות פותחת יום: גם ברמה הטכנית וגם ברמה היותר פנימית. ברמה הטכנית הרי זה לקבוע סדר יום, חלוקת תפקידים, דברים מיוחדים שצריך לשים לב. ברמה הפנימית הרי זה להתכוונן זה לזה, לרענן את השותפות, להיות מודע למקומו של האחר, לחוש שמחה של שותפות.

    8.10/8.30 התכוונויות: מטרתן העיקרית היא להוות מפתן במעבר מרשות היחיד לרשות הכלל. הזדמנות לילד "לעשות עצור" בענייניו האישיים ולפתוח את מודעותו לכלל הקהל שהוא עומד לבלות עמו את היום. להתרגל כך לקיומם של אחרים ולצורך לחיות יחדיו. התכנים בהתכוונויות יכולים לנוע משיחה פתוחה דרך הצגת נושא של אחד הילדים או המבוגרים ועד לדיון בעניינים עקרוניים של הקהילה.

    8.45 תחילת פעילות: השאיפה היא לתמוך בקיומה של פעילות זורמת ועמוקה, בה כל יחיד עושה את הדברים שהוא באמת רוצה/צריך לעשות. לפעילות כזו יש נשימה טבעית וחשוב לא "לפרק" ולקטוע אותה בלוחות זמנים מלאכותיים. אם יש סדנאות או אירועים יזומים אחרים, כדאי לרכז אותם מיד אחרי ההתכוונות. לאפשר מרחב לנשימה. חשוב שיהיה אקלים מכבד, תומך בפעילות. הדבר דורש מידה מסוימת של שקט, של סדר, של התחשבות הדדית. כדי שהילד יוכל לשקוע בפעילות בלי שיצטרך לדאוג לשמור על גבולותיו.

    12.00 סידור: סידור מחייב את כל הילדים. הילדים יודעים מראש היכן הם מסדרים, מקומות הסידור מוחלפים מדי חודשיים.

    12.15 התכוונות סוגרת יום: במה לחיי הקהילה. סיכום היום, ילדים יכולים להציג מיצירותיהם, לשתף במעשיהם במהלך היום, אפשר לעלות נושאים שעלו על הפרק, הילדים יכולים לעלות נושא, או לסכם בפעילות משותפת כמו סיפור או משחק.

    13.00 סגירת יום: בתחילת השנה רצוי בשעה זו לעשות שיחת סיכום יום ולהיערך למחרת. לעשות סבב לסגירת המקום (סגירת חלונות, כיבוי אש, ניקיון, נעילה).

    13.10: לילדים שנשארים לצהרים זה זמן ארוחת הצהרים. חשוב שבזמן זה כל הילדים ישבו לשולחן גם אם הם לא אוכלים, או שיהיו במקום אחר, כך שהארוחה תתאפשר ברווחה ונחת.

    13.30: פעילות אחר צהרים, ממשיכה את פעילות הבוקר למי שנשאר, אבל על פי רוב בצביון מעט שונה בגלל מיעוט הילדים ושעות היום המתאימה לאנרגיה נמוכה יותר.

    הפקה

    מכיוון שאנו מספר מבוגרים העובדים יחדיו וכדי שהאחריות לא תיפול בין הכיסאות, מוגדר לכל יום מפיק שהוא אחראי ליום באופן כללי. הוא זה שמרכז את האינפורמציה באותו יום ופועל על פיה. בכלל זה עליו לדעת פחות או יותר איפה נמצא כל ילד, לזהות מוקדי פעילות הדורשים התערבות של מבוגרים, וגם יכול לנווט את אנשי הצוות האחרים אם יש צורך. צריך להיות מודע לזמן ודאוג לתוכניות של אותו יום. הוא גם זה שסוגר את היום ומעביר את שרביט ההפקה למי שמפיק יום לאחריו. הוא אחראי לכך שכל שגרות היום יצאו לפועל.

    קשר בין חטיבות

    על אף החלוקה לחטיבות אנו מעודדים תנועה בין החטיבות. תנועה זו היא הזדמנות להרחיב את יתרונות הרב גילאיות. כמו כן יש מעברים לצרכים ספציפיים, כמו לצרכי השתתפות בסדנא או לצורך חינכה או עזרה.

    הילדים יכולים במשך היום לעבור לחטיבה אחרת אם הם רוצים, עליהם להודיע על כך למפיק בחטיבה שלהם ולקבל הסכמה של המפיק בחטיבה אליהם הם עוברים.

    אפשרות המעבר פתוחה לאחר תקופת גיבוש בתחילת השנה.

    סכסוכים וגישורים

    זכותם של ילדים להסתכסך כל עוד הדבר אינו מפריע לשאר הקהילה. אין למבוגר זכות להתערב בסכסוכים של אחרים למעט אם הוא רואה סכנה אמיתית (זריקת אבנים, שימוש בכלים חדים) או אם אחד מן הצדדים ביקש זאת ממנו.

    התערבות של מבוגר מיועדת לגשר בין שני המסוכסכים ובתנאי ששניהם אכן רוצים לפתור את הסכסוך. במקרה ואחד הילדים אינו מעוניין הוא מורחק מנושא המריבה או מן המקום שבו פועל הילד שכן רוצה בפתרון הסכסוך.

    הדרך המוכרת לנו כדי לעזור בפתרון סכסוכים היא גישור. המטרה להגיע לדיאלוג מתוך הבנה שבכל סכסוך מעורבים שני צדדים גם אם לכאורה יש צד חלש וצד חזק. גישור אינו מיועד לשפוט מי אשם, אלא לאפשר למסוכסכים למצות את הסכסוך שלהם בתנאים מבוקרים המאפשרים הקשבה ושיח. הפתרון צריך לבוא מן המסוכסכים כשם שמשם צמח הסכסוך. במיתר נמצא מדריך מקוצר לגישור. 

    גבולות וסנקציות

    למיתר יש גבולות ברורים וידועים מראש המוגדרים על ידי סט של חוקים שקבעו אנשי הצוות ואשר משתנים מדי פעם. גבולות אלה יש להם מטרה אחת עיקרית, לאפשר מרחב כבוד מקסימלי לכל אחד. אנשי הצוות קובעים את החוקים אבל אם ילד מוצא שחוק אינו סביר הוא יכול לעלות את זה לדיון בקהילה ואנשי הצוות יחליטו בהתאם כיצד לפעול. לא תמיד הגבולות ברורים ובמקרה כזה על איש הצוות להפעיל שיקול דעת ולנסות להבהיר את הגבול והחוק. לחוק, כדי שיתפוס, צריך להיות מחיר. איננו מאמינים כי חוקים הם טובים לכשעצמם, ולכן ה"מחיר" אין כוונתו להעניש את הילד, אלא רק ליצור מעכב להתנהגות שאלמלא כן יכולה להפריע לחיים התקינים של הקהילה. אנחנו לא מבקשים במובן הזה ל"חנך" את הילד או לעצב התנהגות, אלא לאפשר לו לבחור ולדעת שבחירה מסוימת יש לה מחיר. אין זה רע בפני עצמו לצעוק במסדרונות מיתר, אבל הדבר עלול להפריע לאחרים. מספר חוקים לדוגמא:

    לא אוכלים ולא מכניסים אוכל (גם סגור) לשום חדר מלבד המטבח ובחוץ.

    כל כלי מן המטבח שמשתמשים בו אחראים לשטוף ולהחזירו למקום.

    מנקים ומסדרים את השולחן לאחר האוכל. לא משאירים שקיות, כוסות, קופסאות ריקות וכן הלאה. 

    לא נכנסים למחסן. לא לוקחים ציוד ממקומות שאסור לקחת מהם ציוד. לא פותחים ארון עם נקודה אדומה ללא רשות.

    לא צועקים, לא רצים, לא משתוללים בתחומי מיתר.

    לא יוצאים ממיתר ללא הודעה למפיק (מבוגר כל עוד שינו מבוגר מפיק) וללא רישום על דף בכניסה. (אפילו לא לרגע).

    לא משחקים משחקי מחשב.

    לא משחקים משחקי כדור בתחום מיתר ובוודאי לא בחדר תנועה וגם לא ברחבה.

    לא מדליקים אש ללא רשות מבוגר וללא נוכחות מבוגר.

    לא עושים שימוש לא ייעודי בכלים וציוד של מיתר. (למשל, לא משתמשים במברגה כדי לעשות רעש של אופנוע)

    לא נוגעים ללא רשות ברכוש של ילד אחר, בין אם מדובר בתיק, חולצה, נעליים, מגרה או כל דבר אחר.

    לא שומעים מוזיקה בקול רם גם אם הדבר "לא מפריע" לאף אחד.

    טיולים

    מומלץ, בכל החטיבות, לצאת לטיולים באזור בית אורן כל שבוע. בדרך כלל הטיול יתקיים ביום קבוע בשבוע הידוע גם להורים.

    נוהל יציאה טיול:

    –          יש לתאם את הטיול מראש עם "תאום טיולים".

    –          מזכירים יום לפני כן, מבקשים מן הילדים להביא מים, נעלי הליכה, (כובעים בקיץ).

    –          לכל טיול יוצאים לפחות שני מבוגרים, למעט חטיבה בוגרת, תלוי במספר הילדים.

    –          תיק עזרה ראשונה לכל טיול.

    –          רשימה שמית של היוצאים לטיול יחד עם היוצאים.

    –          טלפון נייד.

    –          בכל טיול יש מוביל ויש מאסף מוסכם וידוע לכל הילדים. המוביל שומר על קשר עין עם המאסף.

    –          בכל מקום עצירה מוודאים הימצאותם של כל הילדים ברשימה.

    –          בכל מקום של צומת בדרך נעצרים.

    –          אש רק בהשגחת מבוגר.

    אחראי טיולים: זאב. נא לתאם עמו כל יציאה לטיול.

    חגים

    בחיי קהילה החגים הם נקודות צומת חשובות. הם עוצרים את שגרת היום, מעלים למודע פנים שונים של חיי האדם והעולם, יוצרים התכוונות למשהו שמעבר לעבדות היומיומית. הם הזדמנות להתעלות. לכן אנו רואים חשיבות רבה ב"לחיות" את החג הן בהכנות לקראתו, והן בחגיגה משותפת. יש לנו אחריות והזדמנות להפוך את החגים המסורתיים למשמעותיים. במקום להתלונן על החג שאינו רלוונטי, שהוא שייך רק למסורת דתית מסוימת, אפשר לראות בו הזדמנות ולהפוך את מה שגלום בו לחירות הבעה ייחודית. המנהג לכשעצמו הוא כלום בלא שמזהים בו דיבור אישי וקריאה אישית להתעוררות, לחירות, לגילוי עצמי. 

    ימי שישי

    כמו החגים גם ימי שישי ושבת הם נקודות ציון חשובות במחזור החיים. הם מזכירים לנו את אפשרות הקדושה. אנו מבקשים לציין את ימי השישי כימים מיוחדים, להיערך להם בהכנת חלות, קבלת שבת, לימוד מיוחד.

    בית מדרש של יום שישי

    במשך השנה החולפת בדקנו אפשרות של צמצום ימי מיתר לחמישה ימים והפיכת יום שישי לבית ספר עצמאי. בשנת הלימודים תשס"ג נבדוק אפשרות להפכו למקום בהנהלה עצמית, אשר ישלב לימוד של מבוגרים וילדים. מקום זה יציע, סדנאות, הרצאות אורח ותוכנית שתהיה פתוחה גם לקהל חיצוני. 

    תפקידי איש הצוות

    להיות נוכח וקשוב: להיות נוכח. להיות נוכח כאדם, מעורב, חי, ממשי, ולא כפלקט או בעל תפקיד. להקשיב בלי להתערב, להמעיט בעשייה מיותרת, להעדיף את ההתבוננות, להשאיר מקום. לתמוך לא על ידי התערבות או שליטה, אלא על ידי נוכחות המזרימה אנרגיה, הנותנת אמון, המאפשרת חירות. 

    להנהיג: לנקוט עמדה, להיות ברור, להיות מוקד שאפשר להישען עליו במקרה הצורך, שנוכחותו תורגש מבלי שתדכא. להנהיג, כלומר, לא לנסות לשלוט אלא לנווט. להיות מישהו מסוים בעל זהות. להכיל את הקהילה כשלם, להרגיש אחריות לכל הקהילה, לקבל ולהניע החלטות הקשורות בהובלת הקהילה. 

    להוות מקור השראה: להיות יוצר. להביא למיתר את הדברים שמעסיקים אותו כאדם, לתת ביטוי לשלמות, לשאיפות הכמוסות, לתשוקות הבוערות. שהנוכחות יהיה בה פן של התחוללות ופריון. הולדה.

    לארגן: לדאוג שהמקום יכבד את הנמצאים הן מבחינה פיסית והן מבחינה נפשית. שיהיה מקום נקי, מסודר, אסתטי, שנעים להיות בו. מקום שהוא בית, שהילדים מרגישים נוח להיות בו. לדאוג לקיום החוקים שנועדו לשמור על המקום, להכין מבעוד מועד, לארגן לאחר מעשה.

    לחנך: אחריותו העיקרית של איש צוות היא כלפי הקהילה. אבל יש גם אחריות כלפי הילד היחיד שעיקרה הוא לעזור לילד לגלות את אחריותו, את כוחו להביא טוב, ולפיק משמעות מן העולם. 

    לחנך לאוטונומיה, גמילה: ועוד דבר כלפי היחיד: לא ליצור תלות, לא ליצור ילד חסר אונים, לא להחליש על ידי תלות רגשית, תלות פיסית, תלות מנטלית. במידת האפשר לדחוף את הילד לעצמאות, לאוטונומיה. לא לעשות במקום הילד כשלא צריך. לדאוג לכך שכמה שיותר מהר הילד יוכל לעמוד ברשות עצמו, בזכות עצמו. חינוך הוא עול ואחריות כבדה. אין מה להאריך אותו מעבר לצורך.

    לדאוג לשלמות הקהילה: לזהות כוחות מפרקים בקהילה, להתמודד אתם, לדאוג שיחידים לא ינצלו את הבמה הקהילתית תוך ניצול אחרים באופן פוגע, לכוון את הקהילה לדבר מה רם מדלת האמות שלה.

    להסתכל קדימה ורחב: לחיות את העכשיו במלוא גווניו ויחד עם זאת להיות בעל אורינטציה אל העתיד. לחיות את השעה מבלי לאבד פרספקטיבה ארוכת טווח. להתבונן על תהליכים, להאמין שהכל לטובה. התחוללות אל העתיד, הולדה אל תוך העתיד. באופן זה לראות את הילד בתוך כלל תרבותו, לראות את מיתר בתוך כלל החברה. להישאר בזיקה ובאחריות אל מה שמעבר. לא להצטמצם לדלת האמות.

     

  • חיים בלתי רגילים

    סדרה של שישה מפגשים בהנחיה משותפת של:

    דוד בן יוסף  ודני לסרי

    יש רגע שאדם פורץ מתוך שגרת חייו ומבין שלא מדובר בעוד אחד מאותם זמנים של שמחה אשר באו מתוך השראת הנסיבות, וכמו שהם באים כך הם הולכים, אלא שהוא הגיע לנקודת האל-חזור. לא רק עוד סיפור מנחם או רעיון מעודד, אלא חייו ממש – הם באמת בלתי רגילים. נוכח הוא אז בחירותו העקרונית, ומוצא את הכוח לשמוח גם כשלבו שותת דם.

    לימוד משותף הנארג סביב שאלות ותיאורי מקרה שמביאים המשתתפים, גישוש אחר האיכות הזורמת, התלמדות באומנות הזיהוי, מעשה של הפריה הדדית, וחיפוש הדרך להשתלב בתנועה לחיים. אין שום דבר שאסור לדבר עליו או לעסוק בו. וכל אחד מוזמן להשתתף במידה ובעומק המתאימים לו.

    דוד בן יוסף (77): מחבר "האם יש סיכוי לאהבה" וכן עוד כעשרה ספרים העוסקים בריפוי, חינוך, חיים של חירות. הורה לחמישה, סב לעשרים ושבעה, ונינים שישה. פעמיים ריפא את עצמו מסרטן.

    דני לסרי (46): מחנך, סופר, והוגה דעות במסורת הפילוסופיה הדיאלוגית. יזם וניהל את "מיתר" בקיבוץ בית אורן. הורה לארבעה. מבין ספריו: "חינוך בביצת הפתעה", "הארות לפילוסופיה של נוודים", "איפה הייתי לפני שנולדתי – (פילוסופיה לילדים)", "אל הממשות".

    מסגרת:

    המפגשים יתקיימו אחת לשבוע, ימי ג', החל מתחילת יולי (6.7) בשעות: 13:30-11:00

    מיועד: לכל מתעניין. הקבוצה תכלול כ20 משתתפים.

    מקום: אזור חבצלת (בין נתניה לחדרה). פרטים מדויקים סמוך למועד.

    תשלום: 600 ₪ לכל הסדרה (שישה מפגשים).

    ההרשמה היא לכל הסדרה, במידה ומשתתף ירצה לבטל את המשך השתתפותו בכל שלב, יקבל החזר על יתרת המפגשים פחות מפגש אחד.

    לפרטים והרשמה: דני לסרי – 0545-818711 dlasry@dialogit.org

  • בית מחוץ לבית

    1. קרוב לוודאי שהמקום הטוב ביותר לפעוט (0-3) להיות בו זה הבית, עם אימא שלו ובני משפחה אחרים.
    2. אבל, במציאות שלנו הרבה פעמים זה לא אפשרי, והדבר הבא הטוב ביותר הוא שהפעוט יגיע למקום הדומה לבית. וזה הולך רחב ועמוק, ומצריך מאתנו שנבין מה היא אותה איכות שעושה מקום לבית.
    3. ואולי המבחן הפשוט ביותר לבית, ועוד לפני שנכנסים לפרטים, הוא תחושת הביתיות של המבקרים בו – הם מגיעים ורוצים להישאר. אני מתכוון לכולם: ילדים, הורים, מבקרים מזדמנים, וכמובן הצוות החינוכי. הם מגיעים למקום ולא רוצים לעזוב, יש בו משהו מושך, נעים, נינוח, ביתי, המעורר בהם געגוע, משחקיות, ותחושה של "מקום". זה משהו שאנחנו יכולים לחוש באופן ישיר, ועוד לפני שמנתחים את הסיבות להרגשה. אחר כך תעלה, כמובן, השאלה – מה עושה את זה?
    4. הרבה דברים קטנים עושים בית. למשל שהאסתטיקה שלו היא של בית, לא של ממסד, דומה יותר למה שאפשר למצוא בבתים פרטיים של אנשים, ולא במסדרונות בית ספר. אבל העיקר הוא באנשים שמובילים את המקום, והאקלים שהם מצליחים לייצר בעצם נוכחותם ואופי התקשורת שלהם. זהו אקלים שעושה מקום לאדם.
    5. אומרים ילדים קטנים בעיקר זקוקים לחום ואהבה, והרבה פעמים כך אנחנו גם מבינים מה זה בעצם בית. וזו מלכודת. ומה עושים כשאין אהבה? האם אנשי חינוך יכולים להכריח את עצמם לאהוב? לאהוב את כולם? גם את הילד הלא אהוב? אני מעדיף להשתמש במילה כבוד – הוא אותו יחס מדויק המכיר בקיומו של האחר, היודע לעשות הפרדות, המדגיש את החירות והמקור הייחודי של כל ילד. כבוד עושה מקום למי שהוא הילד ולא רק למה שהוא. בהינתן הכבוד, האהבה לא תאחר להגיע. אבל היא תגיע מעצמה, לא במאמץ, בשליטה, ב"צריך" – היא תגיע כשנפנה לה מקום.
    6. כבוד זה היכולת לראות את האחר באחרותו. ומתוך כך לפנות לו מקום אמיתי קודם כל בלבנו ומחשבתנו. שזה אומר גם לצאת משגרת הטיפול והדאגה שבה הילד הוא פרויקט של הוריו ומערכת החינוך, אל מקום בו הוא מישהו – חבר נוכח, אדם קטן בתחילת מסע חייו. שזה אומר שאנחנו לא הולכים לאיבוד בעול התפקיד אלא מוכנים להיקסם מנוכחותו, לא רק להיות ה"עושים" והדואגים, אלא גם המקבלים, המופרים, הלומדים, הנשענים.
    7. וחלק מן הכבוד, ובעיקר בגיל הזה, מתבטא ביחסנו לספונטאניות של הילד. ובלשונה של יעל אופיר כשהיא מתייחסת אמנם לילד אוטיסט אבל זה נכון בכל מקרה: "בעת הטיפול בילד אוטיסט קיים פיתוי עז לעשות דבר-מה כדי להתוות לו את הדרך. אסור לעשות זאת. עלינו להבנות את הדרך שהוא עובר בה, ותו לא. אסור לנו להוליך אותו בה."[1]וכך גם עם פעוטים – אנחנו צריכים לתמוך בספונטאניות שלהם, היא מקור הצמיחה, הלמידה וההתפתחות שלהם. לא להחליף את הספונטאניות מבנים צורניים, ובהובלה חיצונית.
    8. אנחנו חיים בחברה הישגית אשר מדגישה הישגים חיצוניים, נראים, נבחנים. נדמה לנו שההורים רוצים תוצאות נראות, למשל שהילד יחזור הביתה עם משהו ביד – איזו חוכמה או עבודת יצירה. ויש פיתוי גדול להיענות למגמה זו, לספק את צרכי ההורים בהוכחה, ואגב כך לשכוח את הילדים. ואחריות המחנכים בגיל הרך היא להלחם במגמה זו ולחנך את ההורים במקום הזה.
    9. וחשוב: בית הוא מרחב יצירתי, לא הישרדותי. הרבה פעמים כשאנחנו חושבים על "חום ואהבה" אנחנו מדמים איזו בועה שבה אנו חפצים לגדל את הילד בהגנה מעולם עוין ואכזר. לפחות עד שיגדל ותהיה לו היכולת להתמודד עם החיים האמיתיים. וזה חלק מן הבעייתיות של גישת "החום ואהבה". אנחנו לא מודעים לכך שזו תפיסה שפוגעת בילד בהניחה שהעולם הוא רע – מקום שצריך להתגונן.
    10. בעוד שהאתגר האמיתי של החיים (והחינוך) הוא דווקא להפוך את העולם כולו לבית – משמע, לראות בו מלכתחילה מרחב יצירתי – הזדמנות להתגלות. והדרך היא פשוט להתנסות בכך מגיל צעיר – לגדול במרחב יצירתי שיש בו אתגר, מקום למאבק היצירה, שבו הילד יכול לבטא את הייחוד שלו, ואת תנופת חייו האישיים. מקום שמעודד אותו להזרים את הרגשותיו, לשקף את מה שבפנים החוצה, כך שיחזור ויגלה את עצמו בעולם, שאז ידע שיש לו מקום. כל זה על קצה המזלג.

    [1]  "קרא לי אמא" (2009) גוונים, עמוד 25

  • חדרים דיאלוגיים בבית ספר

    החינוך האלטרנטיבי נוגע רק בציבור קטן של ילדים. ולילדים רבים בבית הספר הרגיל אין הזדמנות לסוג המפגש הדיאלוגי ורבים סובלים בלי קשר. מכאן הרעיון להקים בכל בית ספר יסודי מרחב אקסטריטוריאלי שיופעל על ידי שני מבוגרים שאינם מורים ואינם שייכם למערכת ויקימו מעין "ערי מפלט", חדר ביתי, משפחתי, שיהווה גם מרכז לתרבות הדיאלוג בתוך בית הספר. מקום להיות בו בהפסקות, או בעתות מצוקה.

    המשך…

  • אוהל נודד

    בפסטיבל אקטיביזם2010 הקים אלון שלום וייץ אוהל דיאלוג בו התקיימו סדנאות ומפגשים. האוהל – מרחב אסתטי, נעים ומזמין, משך רבים לקיים את סדנאותיהם בו. אגב כך גם הוזמנו הבאים בשערי האוהל להתכוון בשיחותיהם לאיכות הדיאלוגית. מתוך כך צמח הרעיון להנדיד את האוהל (או אוהל דומה) ברחבי הארץ בתור מסע שחוברים אליו בשלבים שונים אנשים שונים. מסע מתמשך בן שנים החונה לפרקי זמן שונים (ימים עד שבועות) במקומות שונים ומביא עמו את תרבות הדיאלוג – מזמין אנשים פנימה להיפגש ברוח אחרת, ולהתנסות בקבוצות דיאלוג נוסח בוהם. בסופו של דבר גם קיבל את השם "אוהל נודד – מרחב לדיבור אחר".

    המשך…

  • פילוסופיה נוודית

    הרבה מן הפילוסופיה שאנו מכירים קשורה למפעל התיישבות – ייצרה "עיר רעיונאית" המזמינה את השואלים לשבת בצילה. לא פעם חלק מפרויקט של פיקוח ואיתור. פילוסופיה נוודית מיועדת להולכים, שלא יכולים לשאת אתם הרבה, זו פילוסופיה גמישה, עליזה, המכונסת בעצם השפה ואיכות תהליך ההתפלספות. זורעת באופן נאור (כלומר זורעת וממשיכה הלאה, לא נעצרת). למעשה כל מילה בשפה הטבעית היא פילוסופיה, ועיקרה של הפילוסופיה הנוודית הוא להחזיר לפעולה את המנוע הפילוסופי הנמצא בלב כל מילה. פועלת על רקע האמונה שהעולם כל הזמן בתהליך של בריאה, והלא נודע הוא מרכיב בלתי נפרד מן החיים (לא רק כשלון לדעת אלא רז). חיבור בין הפילוסופיה האקסיסטנציאלית, פנומנולוגיה, והדיאלוגית.

    המשך…

  • כסף

    כסף הוא סוג של תקשורת. ולא סתם תקשורת אלא כזו המשלבת בין החומר לרוח, בין הערך לממשות, עניין רב עוצמה שהעולם מחולל סביבו בלי ממש להבין מה הוא. ולכאורה אין פשוט מלהבין מה זה כסף – כל ילד יודע, ויחד עם זאת השקיפות הזו מטעה, ומומחים ואנשי מקצוע עדיין לא הגיעו להסכמה והבנה לגבי מהותו של הכסף. פעמים רבות, השקיפות המובנת מאיליה של הכסף גם מסתירה מאתנו שלכסף המודרני יש מבנה, ושמבנה זה מכתיב הרבה מאוד דברים. מה הוא אם כן הכסף, האם יכול להיות כסף אלטרנטיבי? כזה שיהלום למשל את האיכות הדיאלוגית? פרויקט מחקרי התנסותי.

    המשך…

  • מעגל מנהיגות

    מודל ארגוני המשלב את התכונות של ניהול ממוקד (מנהיגות) עם ערכים של אחריות משותפת, מבלי שהאחריות תיפול בין הכיסאות. מודל שניתן ליישם במגוון רחב של ארגונים, לא דווקא חינוכיים, במובן רחב מציע פתרון חלופי למאבקי הבירוקרטיה המאפיינים את הדמוקרטיה. יושם בעבר באופן מצומצם. מוצע לניסיון. נשמח לכל תיעוד של ניסיון מצטבר. ניתן לקבל הנחיה וליווי.

    המשך…

  • קבוצות דיאלוג

    כשם שלכל ילד מגיעה האפשרות להשתלב במקום קהילתי חי ורלוונטי, כך בחזוננו כל מבוגר שותף בקבוצת דיאלוג קרובה למקום מגוריו כחלק משגרת חיים. מרחב תומך, מתחזק, רלוונטי, מעוגן במציאות, ועושה מקום בתוך מציאות החיים המודרנית. קבוצת דיאלוג נוסח בוהם, ללא נושא, ללא כותרת, ועם הנחיה מינימאלית, מרחב פתוח למפגש נוכח, מקור ריפוי לכל שותף. מסגרת שאפשר לצאת ממנה ולבוא אליה על פי הצורך. מעין באר מזינה ומזכירה. ישנן קבוצות דיאלוג פעילות בכל רחבי העולם. קבוצות דיאלוג שונות מקבוצות תמיכה פסיכולוגיות, ואין להן בהכרח אוריינטציה טיפולית, ויחד עם זאת הן מערבות את האדם על כל רבדיו.

    המשך…