התארגנות דיאלוגית

אני רוצה להאיר את העקרונות הכלליים שיכולים להיות רלוונטיים לכל סוג של התארגנות דיאלוגית – החל מחיי זוגיות ועד להתארגנויות רחבות מאוד כמו מדינות ומערכות כלכליות.

נכון להיום התארגנויות דיאלוגיות הן נדירות, ובדרך כלל הן באות לידי ביטוי בקבוצות קטנות – אפשר לדמיין זוג או קבוצה שמתנהלים באופן דיאלוגי, קשה לדמיין מדינה שעושה כן. ואכן, יש מקום למחשבה שעקרונות מסוג זה יכולים להיות רלוונטיים רק באופן מקומי ובהתייחס להתארגנויות קטנות. ועם זאת:

אני מאמין שניתן להכלילם מעבר לקבוצות הקטנות.

ככלות הכול אנחנו חלק ממארג אנושי וחברתי מורכב שיש בו אינספור השפעות הדדיות – "כיס דיאלוגי" בתוך מארג לא דיאלוגי יהיה תמיד מוגבל באופקיו.

חשוב לי, לפיכך, לדמיין מציאות דיאלוגית רחבה ועקרונית יותר, שבה תוכלנה לקנן ההתארגנויות הדיאלוגיות הקטנות, והייתי רוצה לראות איך העקרונות המובאים כאן יכולים להיתרגם להתארגנויות בקנה מידה גדול – למשל כיצד הם יכולים להיתרגם למערכת כלכלית חדשה.

עם זאת, לצורך ההצגה, אסתפק בהתארגנויות קטנות.

כמה קטן?

קטן במידה כזו שכל אחד בקהילה מכיר כל אחד אחר, ויש לו הזדמנות לרגעים של אינטימיות עמו.

מתוך הגדרה זו עולה שהגודל תלוי גם בזמן ובאופייה של הפעילות המשותפת. ככל שאנשי ההתארגנות נפגשים פחות זמן, כך היא צריכה להיות קטנה יותר.

ועל אף שבמציאות קרוב לוודאי שמדובר ב"כיסים דיאלוגיים" בתוך מציאות חברתית רחבה יותר שאינה דיאלוגית, נראה לי חשוב שהיחס של החברים בקבוצה להתארגנותם לא יהיה יחס של התבודדות והתגוננות, אלא תמיד בזיקה של שייכות לזרם דיאלוגי רחב יותר, שגם אם אינו נוכח בסביבה הקרובה הוא קיים בעולם – קיים במקומות אחרים, קיים בזמנים אחרים, וקיים בבחינת פוטנציאל ותשוקה גם במקומות שנראה כאילו אינו קיים בהם.

זה יאפשר להתייחס ללימוד לא רק כהשקעה מקומית, אלא כחלק ממגמה רחבה יותר, שאדם יכול להתמיד בה גם כשהוא יוצא מהתארגנות דיאלוגית אחת ועובר לאחרת. הוא עצמו, בכל מקום שהוא מגיע אליו, ממשיך לשאת את בשורת הלימוד, ולזכך את יחסו לזולת גם כשהוא נמצא בסביבה שהיא לא דיאלוגית במובהק.

במובן הזה, מה שהוא עמל וטורח ולומד בתוך התארגנות נתונה, הוא חלק מזיכוך הליכתו בעולם – דיוק יחסו האתי להוויה – והלימוד הנוכחי בהתארגנות המסוימת, רק מאפשר לו להמשיך להתאמן בזה.

ואם לחזור אל ההתארגנות הדיאלוגית – הרי שערכן של הסכמות המנוסחות במודע ובמשותף, הוא, בין היתר, בהתכוונות המשותפת שהלימוד הזה יכול ליצור. אין זה רק קוד אתי של אדם בודד, אלא הסכמה לחוקי משחק מסוימים, מוכרים ומוסכמים על כולם.

וכך, אנשים במסע דומה יכולים לתמוך זה בזה. יותר קל לך לדייק בדרכך כשאתה בסביבה של אנשים שמסורים לאותו לימוד. התארגנות דיאלוגית יכולה לעזור לכל יחיד לזכך את יחסו אל הוויה, בו בזמן שהוא עוזר להתארגנות כולה לדייק את סדרה.