מעגל של פשטות

התארגנות דיאלוגית שייכת פחות למשפחת ההתארגנויות הדמוקרטיות ויותר למשפחת ההתארגנויות האנרכיות. פירושו של דבר שמובלעת בה הרצון למעט בחוקים. התארגנות דיאלוגית אינה מנסה לכפות על העולם סדר, אלא סומכת על הסדר הטבעי שצומח מאיליו מתוך הכאוס.

זו התארגנות אורגנית, המתהווה ממארג האינטראקציות הטבעי בין חבריה, אשר כל אחד מהם עושה כישר בעיניו. מה שמאפשר לכאוס הזה להיות יצירתי ומרפא, הוא שפת ההתארגנות והאינטראקציה – איכות התקשורת – אותה מבקשים לדייק. דיוק זה לא בא להחליף את המציאות האנושית במערכת סבוכה של חוקים והוראות התנהגות.

כל אחד עושה כישר בעיניו. והדגש הוא על הישר.

לשם דיוק ה"ישר" הזה נחוצות ההסכמות.

לכן השאיפה של התארגנות דיאלוגית היא למעט בחוקים, ולשאוף לפשטות. אם אפשרי – תמיד עדיף ה"חוק" האחד על פני השניים.

ועם זאת, אם מתוך החתירה לפשטות החוק האחד מתפצל לשניים זה בסדר כי הריבוי פה מסונף לפשטות. ככזה הוא דוגמא לריבוי פואטי, ואינו נשען על ההנחה והצורך ללכוד את המציאות ולהבטיח אותה כנגד כל אפשרויות הקלקול. ניסיון הלכידה, מלבד זה שהוא בעלתני ברוחו, לעולם לא באמת יוכל להקיף את מלוא המציאות, והוא רק יצור אשליה של שליטה, והמון חוקים מפורטים שמשמיטים את האחריות מן האדם, ועושים את הצדק למכני. הריבוי הפואטי, כנגד זה, לא בא להחליף את האדם, אלא רק לעזור לו לדייק את המרכז שממנו הוא פועל, וממנו הוא ממשיך להתייצב באופן אישי.