מעגל של יוצרים

הבה ניקח בתור דוגמא שיחה אנושית, ונראה איך הסעיפים האחרונים מתלכדים בה.

כאשר הזולת מדבר ודיבורו נמצא בתנופה של יצירה, מחובר למקור, מגשש את דרכו אל האור, אתה מוזמן להקשיב. לאופן שבו אתה מקשיב יש תרומה חשובה לזרימה ולתנופה של זולתך. ייתכן שתוך כדי הקשבה אתה מתחיל לראות כל מני דברים, ומתוך כך עולה פיתוי לעצור אותו, להמליץ לו, להחכים אותו. ובכל זאת אתה הולך יותר עמוק מן הפיתוי, משהה את התגובתיות, ומאפשר לחדש לעלות. תגלה הרבה פעמים, שמה שהתכוונת להגיב, להוסיף, להחכים, הוא כבר בדרך לשם לבד. אכן, סומך אתה על אלוהיו שיכוון אותו, סומך על החוכמה שגם הוא מחובר אליה, והיא שונה מן החוכמה שלך.

ויחד עם זאת אותו עקרון של "אל תפלוש לדברי הזולת" אינו עקרון הרמטי־קליפתי אלא נוגע למהות הדברים – לזרימת היצירה שבהם:

הסכמה : אל תעצור אדם ביצירתו

והוא משתנה כאשר האדם נכנס להלך רוח מכני, ודיבור נעשה זר ומנותק. במקום הזה, אדרבא, אתה מוזמן להתערב ולהפריע – הפרעה מברכת. הוא זקוק לכך, אתה זקוק לכך. אתה תבטא כך את נאמנותך לשיחה.

ואיך תדע מתי זהו המקרה הראשון ומתי המקרה השני?

תקשיב ללבך.

אתה הרי לא מנותק מן השיחה – צופה חיצוני שמתבונן בהתרחשותה – אתה בשר מבשרה, ומה שאתה חוזה מבשרך יש לו שורש גם בזולתך.

ומה, האם אינך יכול לטעות בשיפוטך? בוודאי שאתה יכול לטעות. אבל אם כך האם לא עדיף חוק פשוט שמחייב אותך לא להתערב בדברי זולתך עד שיסיים לא משנה מה הוא אומר?

אבל זה בדיוק העניין, אתה כבר מתערב באופי הקשבתך, אתה כבר הפרעה. אחריותך היא רק זו – ללמוד להפוך את הפרעתך להפרעה מברכת. ואם הדרך לעשות זו היא להתפרץ לדבריו ולומר דבר מה – עשה זאת.

ומה – האם אינך יכול לטעות?

בוודאי – לעולם לא תוכל לדעת בוודאות – אבל אתה יכול להשתדל לדייק, לסמוך על אלוהי הדיאלוג שהוא פלא גדול.

השתדלות יכולה להישמע כמו סוג של חוסר אונים, וחשוב לי לציין דווקא את יתרונה, את ענוותה, את כוחה. בו זמנית היא משחררת ומעמיקה את הערבות. אתה יכול לסמוך על מישהו שישתדל, כיוון שבהשתדלות הוא יפעל מתוך החירות שלו, ואילו בהבטחה הוא יפעל מתוך כבילה. במקום לחייב אותו לתת – שהוא דבר והיפוכו, אפשר פשוט לסמוך על כך, להאמין בכך, ולפעול על סמך הנחה זו – שכולנו משתדלים, שזה אופק הכוונה שלנו.

ובאופן כללי יותר, אתה יכול לחוש יותר בטוח בקרב קבוצת אנשים שנותרים נאמנים לחירות ההשתדלות שלהם, מאשר בקרב קבוצת אנשים שמרגישים מחויבים להבטחות, ולפיכך גם נתונים לאותו רפלקס תגובתי של התנגדות המשכיח מהם גם את המעט שהם כן יכולים לעשות.

וכל זה קשור גם לעניין ה"עתיד" שאדבר בו בהמשך.