מעגל של בני-חירות

ולבסוף, הרבה מן ההסכמות שהוזכרו כאן יכולות להתכנס להסכמה אחת:

הסכמה : כבד את החירות (של זולתך ובכלל)

והדיוק של הסכמה זו, יאפשר להאיר בהקשר המחודש הזה הרבה מן ההסכמות האחרות. זה קשור להבחנה בין חירות שהיא חירות מרחבית (הייתי אומר אפילו חירות של בעלות) לבין חירות יצירה. הדגש שלנו הוא על חירות היצירה – זו החירות שאנו מתבקשים לכבד, ואשר ממילא תשליך גם על החירות האחרת.

משמע, כשאנו מבינים את החירות לא כחופש לעשות כל מה שרוצים, אלא כחופש של הרצון עצמו לפעול כחירות. זו חירות היצירה (חירות הדיאלוג).

אדם לא ממצה את החירות שלו בחלל ריק, אדרבא, חלל ריק לא מאפשר לו לרצות, לפעול, להגשים את ייעודו. בחלל ריק אין חומר גלם לחירותו. אולי איש אינו עוצר בעדו למלא את רצונו אבל הוא דווקא זקוק למישהו שיהיה שותף בשיחה, כי החירות שלו היא לא חירות ריקה – היא חירות השיחה.

אתה חלק מן החירות של זולתך.

לא תוכל להתעלם מכך. זה שאתה לא מפריע לו אינו מספיק כדי לבטא את הכבוד שלך לחירותו – אתה צריך להפריע לו באופן מברך. משמע, להסכים להיות חלק מחירותו, לא משעבודו. ואתה עושה זאת כשאתה מסכים לחבור למעגל דיאלוגי ומכבד את ההסכמות.