לאן הלאה

נדמה לי שלא די לראות כיצד קבוצה יכולה להתארגן דיאלוגית, צריך גם לראות איך קבוצות דיאלוגיות יכולות להתארגן זו עם זו, ולמעשה ליצור מחזור הסכמות הנוגע ליחס לקבוצות אחרות. גם בזה לא יהיה די, צריך יהיה לראות גם איך קהילות של קבוצות, מתארגנות מול קהילות של קבוצות אחרות. וגם כאן לנסח מחזור של הסכמות. ואני חושב שברמה שלישית זו אפשר כבר לעצור. מה שננסח עד כאן, ימצה את האפשרויות האחרות של התקבצויות אנושיות, והוא ייתן מענה ל"אנושות דיאלוגית".

יהיה צורך גם לנסח הסכמות שקשורות למה שאינו אנושי – לחי, לצומח, ובכלל לעולם. וכמובן, באופן עמוק זה משתית גם את האנושי.

בדרך נצטרך לראות איך מתרגמים הסכמות אלו לעקרונות מעשיים הקשורים לכל תחום ותחום: להתארגנות כלכלית, להתארגנות משפחתית, להתארגנות יישובית, להתארגנות בריאותית וכן הלאה.

וראוי לשוב ולהזכיר, שאף על פי שאני מדבר על הסכמות שמבטאות סדר שמגיח באופן ספונטאני כאשר אנשים מוסרים את עצמם לרוח הדיאלוג, ניסוחן המוצהר אינו מיותר. הן כנושא של לימוד ודיוק, והן משום שחלק מן היציבות והאיזון בכל מערכת חברתית קשור לשתי ידיעות: האחת שאחרים גם הם מסכימים ומקיימים נורמה נתונה. והשנייה, שהאחרים מצפים ממך לקיים את הנורמה. וכך, השקיפות והניסוח של הדברים, הוא חלק ממה שמכונן את השותפות ביניכם.

ויחד עם זאת, כמו שכבר אמרתי מספר פעמים, התוקף של הסכמות אלה חייב לינוק ממקור שהוא גבוה יותר מזה החברתי, וכך לאפשר לך, למרות מה שנאמר בפסקה הקודמת, לקיים אותן בלי תלות במה שאחרים מקיימים או לא מקיימים, מצפים או לא מצפים. זה חלק מן ההתייצבות הדיאלוגית שלך, החלק שלך, האחריות שלך.