פתיחה

לאחרונה השלמתי מחקר מקיף על מהות הכסף, שפירותיו כונסו בספר "מה זה כסף?". תכננתי לקחת פסק זמן מהכתיבה ולהתפנות למפגשים ושיחות על הנושא הזה. אולם, כמו רבים אחרים, המלחמה הפתיעה אותי וטלטלה את עולמי. מצאתי את עצמי שוב בעיצומה של כתיבה, מנסה לעשות סדר בהרגשותיי ומחשבותיי. בסוף רשימותיי נערמו והתכנסו לתוך ספר, שרוחב היקפו הזמין את הכותרת "ספר הזהות". והרי הוא מונח לפניכם.

כותרת המשנה מעידה על הכיוון: "איך יוצרים זהות בריאה?". על רקע הקריאות לאחדות מחד, והקרע בין העמים ובתוך העמים מאידך, חשתי דחיפות להבין מיהו ה"אנחנו" הזה ומה היחס הבריא אליו. יכולתי להרגיש את הברכה שבזהות שבטית, אך זיהיתי גם את הבלבול הכרוך בה. מעולם לא הייתי איש פוליטי – השייכות עניינה אותי, הקשר בין אנשים, תהליכי צמיחה והתפתחות – אבל כעת הבנתי שנחוצות לי תשובות מסוג אחר.

הספר מורכב משנים־עשר פרקים המסודרים בזוגות:

שני הפרקים הראשונים הם פרקי מבוא ובהם אני מביא את מושגי היסוד המשמשים אותי בהמשך הספר לחקירת הזהות. הפרק הראשון עוסק בהבחנה בין שייכות לזהות, תוהה על הקשר בין זהות לשבטיות, פורש את ריבוי הזהויות האופייני לאדם, ובוחן את גלגוליה של הזהות המורכבת והרב־ממדית. הפרק השני עוסק בידיעה העצמית וברכתה, בהבחנה בין "אנו" ל"אנחנו", ובייחודה של הזהות כהתייצבות קיומית.

שני הפרקים הבאים הם יותר טכניים במהותם. הפרק השלישי עוסק בשלם האורגני ובאפיונים שונים שלו. הרגשתי שהעיסוק בזה חיוני אם אנו רוצים לברר את אופיו של הקולקטיב אנושי ועד כמה יש לו "נשמה" משל עצמו. הפרק הרביעי עוסק בסיפוריות ובקיומיות, ותוהה בין היתר על מקומה של האמונה בצורות השונות של השבטיות.

שני הפרקים הבאים בוחנים את הקולקטיבים האנושיים בשתי צורותיהם – ה"אנו" וה"אנחנו". הפרק החמישי עוסק ברשתות אזוריות – כל אותם אנשים שהם חלק מגוף ה"אנו" שלנו בין אם אנו ערים לכך ובין אם לא – והפרק השישי עוסק בקבוצה הנוכחת ובשלל תחושות האחווה והפטריוטיות המתקיימות בה.

שני הפרקים הבאים עוסקים בקולקטיב האנושי כגוף היסטורי. הפרק השביעי מנסה להבין באיזה מובן שבט או עם יכולים לשמור על המשכיות, ואילו הפרק השמיני עוסק בהבדל בין היסטוריה למורשת, ובוחן את התפקיד הפרשני שיש לאדם, ובין היתר גם מבדיל בין עם הגורל, עם הייעוד ועם הברית.

הפרקים התשיעי והעשירי עוסקים בעיקרון המארגן את הזהויות, הן מבחינת "העם הפנימי" (פרק תשיעי), והן מבחינת "העם החיצוני" (פרק עשירי). בין היתר הם בוחנים את הפרקטיקות המלכדות את העם, ואת הרוח הנמצאת בליבו.

שני הפרקים האחרונים עוסקים בהיסטוריה של השיבוש הגדול וקשרו ללאומיות המודרנית. בפרק האחד־עשר אני מרחיב על התהליכים האישיים והחברתיים האחראים לשיבוש הגדול, ואילו בפרק האחרון אני בוחן את הלאומיות המודרנית, את תפקידם של הבירוקרטיה ושל מנהיגים מזן מסוים בקיומה של המדינה, ואיך כל זה עומד מול החברה האזרחית ויוזמותיה. הפרק מסתיים במחשבות מעשיות לגבי הכיוון שאנו יכולים לנוע בו הלאה.

בסוף הספר מופיע תוכן עניינים מפורט.