נורמות הקבוצה

לכל קבוצה יש מכלול של נורמות והרגלים שלא בהכרח נכנסים לקריטריונים של הסכמות חיוניות מסוג אלה שארצה לנסח כאן – הקבוצה בהחלט תמשיך להתקיים גם בלעדיהן – אבל הן מהוות את הגוף החי, ואת הצבע והאופי המיוחד שלה. אלה דברים שנאספו לאורך ההיסטוריה של קיומה, קשורים לתכליתה המיוחדת, לאופי המיוחד של אנשיה וכן הלאה. למשל יש קבוצה שבה נהוג לומר שלום בדרך מסוימת, להתלבש בדרך מסוימת, לאכול דברים מסוימים ולא אחרים וכן הלאה.

שום דבר נורא לא יקרה אם יחליפו הרגלים אלה בהרגלים אחרים, וטוב לעשות כן מדי פעם. ויחד עם זאת, גם בקבוצה דיאלוגית ישנה הסכמה לכבד את ההרגלים הללו.

הסכמה : כבד את נורמות הקבוצה

לכבד זה לא אומר בהכרח לקיים בפועל.

למעשה, הקושי להבחין בין "לכבד" לבין "לקיים" הוא שיוצר לא פעם מנגנון של זלזול אשר מתבטא בכך שבסופו של דבר אין מקיימים את ההסכמה.

מנגנון הזלזול נובע מאותו מעמד של אדם הניצב חסר חירות מול ההסכמה, ו"עושה טובה", תוך שליבו אינו שלם עמה. בפרספקטיבה ארוכת טווח גם אם קיים אותה עכשיו, זה הזרע של אי־הכבוד שעתיד לקעקע את שדה המשמעות החברתי.

כבד, משמע הקשב עד לקרקעית, בתשומת לב ראויה, קבל את האפשרות שלא הכול אתה יודע ושיש חוכמה שהיא מעבר לחוכמה שלך, ומצא את הבחירה לקיים גם אם אינך מסכים, מעצם הכבוד לישות הקבוצתית שהגתה את הנורמה.

ראה איך אתה מברך את הקבוצה בעצם קיומה של הנורמה. אבל באותה המידה ומתוך אותו כבוד, אם בכל זאת אתה בוחר לא לקיים, אל תעשה זאת כהתנגדות – ברך אותה בכל זאת.