מעגל של הדדיות

בכל מערכת יחסים ישנה לא רק עשייה מקומית של צד אחד אלא סוג של עיין פקוחה לאיזון שבהדדיות. מושגים כמו הכרת תודה, תחושת חובה, רצון להחזיר מתנה כנגד מתנה, קשורים לרמה הזו ומשתיתים יחסים בין אנשים. וזה אחד מעקרונות המוסר המתקיימים גם בקרב בעלי חיים. המסר הבסיסי הוא שיחסים צריכים להיות מאוזנים, התן והקח שלהם צריך להשלים.

יש בנו חלק שעוסק בניטור מאזן הזכות והחובה עם כל אדם שאנו ביחסים אתו. מוכרת תופעת ה"רשימות" שבהם כל דבר במאזן ההדדי נרשם: "כמה פעמים התקשרתי אליו לעומת כמה פעמים הוא התקשר". "כמה פעמים שטפתי כלים לעומתו". "מה אני נתתי לו ומה הוא נתן לי", "אני נותן היום בציפייה לקבל מחר" וכן הלאה. כמובן, עולמנו הכלכלי, עולם של מסחר כסף ועסקים, בנוי על עקרון ההדדיות, (אם כי לא רק).

גם מערכת דיאלוגית לא תוכל לוותר על עקרון ההדדיות, אבל בקבוצה דיאלוגית עקרון זה מורחב במספר מימדים:

1. קודם כל לא מדובר בשוויון מכני. וישנה סובלנות לגיוון הרחב שבו אפשר להגיע לאיזון עם אדם אחר. לא תמיד מדובר באיזון מבחינת כמות – לפעמים מעשה אחד פעוט מתאזן עם הרבה מעשים בתמורה. אנחנו שונים, יש אחד שנותן באהבתו, והשני נותן בעשייתו – אנשים מחליפים ערכים – ומושג הערך הוא עניין גמיש ורב פרשנויות בתרבות דיאלוגית. אפשר אפילו לדמיין מצב בו אדם יכול רק לתת ואדם שני רק לקבל, ובכל זאת תהייה תחושה של איזון, שכן האדם הנותן חש מבורך בעצם נתינתו, והאדם המקבל חש שהוא מברך את האדם הנותן בעצם אפשרו לו לתת.

2. כמו בכל מערכת יחסים של תקשורת משחררת, אדם אחד לא כופה על האחר הדדיות, הוא לא מנסה לחנך אותו, לתבוע את שלו, אלא עושה את חלקו מתוך אמונה שאם הצד השני לא מחזיר טובה כנגד טובה יש לו סיבה משלו. ומכל מקום הוא עושה את בחירותיו שלו, לא כדי לחשק את הצד השני, אלא כדי לשחרר אותו.

3. ההדדיות לא מסתיימת במעגל זוגי. אין זה בהכרח האדם מולי שצריך להחזיר לי טובה כנגד טובה, ישנה הרחבה אל השלישי שייתן ויאזן. אני לא לבד אתו, סגור במעגל. אני אמנם מצפה לסוג של תמורה, אבל אני רגיש גם לחוש את התמורה במובן רחב יותר. ולכן גם סובלני יותר למה שאני מזהה כ"חוסר איזון".

4. ולבסוף, ובהמשך לסעיף האחרון, חוסר האיזון שאני חווה כאן מתאזן על ידי חוסר איזון במקום אחר. משמע ייתכן שמערכת יחסים זו בינינו לא מאוזנת – אני יותר נותן מאשר מקבל. אבל זה משחרר אותי לקחת חלק במערכת יחסים אחרת שהיא לא מאוזנת בכיוון ההפוך – ששם אני מקבל יותר מאשר נותן.

ואחרי כל ההרחבות הללו צריך לשוב ולהדגיש שעדיין צריך לכבד את ההדדיות – גם אם ההדדיות היא מושג גמיש יותר, היא עדיין נחוצה לפעילות תקינה של קבוצה דיאולוגית, ובחסרונה היא משחיתה. אפשר שאדם אחד רק ייתן ואדם שני רק יקבל, ושהנותן יראה את הדברים מאוזנים מבחינתו שכן הוא מרגיש שהוא מקבל בעצם זה שהוא נותן, אבל, גם כאן נדרש חוש המידה שמזהה כאשר הפרשנות האישית היא סובייקטיבית ואינה מתואמת עם הממשות. חוסר איזון נוטה להשחית. צריך שיהיה מבט רחב ופרספקטיבה רחבה, אבל בסופו של דבר חוש האיזון חשוב.

במובן מסוים הסכמה זו קשורה להסכמה 2 שמבקשת לשחרר את מחשבת השוויון.

הסכמה : כבד את ההדדיות המורחבת ופעל למימושה