סדר ספונטאני וניסוח מודע

מה מעמדם של כללים אלו?

הם הניסוח המודע של עקרונות המגיחים באופן טבעי במהלך ההתארגנות הדיאלוגית. זו לא המצאה שרירותית המנסה לכפות על הקבוצה חוקי התנהגות הזרים לטבעה, אלא התחקות אחר קווי המתאר של מה שנוצר באופן ספונטאני כשקבוצת אנשים חוברת באופן דיאלוגי.

בכל זאת, הניסוח המילולי אינו מיותר, ובעיקר הוא נועד לתקן את הבלבול הנובע מכך שרובנו מגיעים מתרבות לא־דיאלוגית ומופעלים על ידי נורמות והרגלים שנלמדו בה.

הניסוח המילולי יכול לעזור לבסס את נקודת שיווי המשקל הטבעית של קבוצה דיאלוגית בעצם ההארה המודעת של העקרונות.

על אף המטפורה של "מדריך הניתן למצטרף חדש לקבוצה", אני מתייחס לכללים אלו פחות כהתוויות בפועל – כלומר, פחות כספר חוקים שיש לפעול לפיו – ויותר כנושא למדיטציה ולימוד, המזכיר לכולנו מה הוא הלימוד שמאחד אותנו. ככזה הוא רלוונטי לכל חבר בקבוצה ולא דווקא לחדשים.

העיקר הוא באותה אינטואיציה בסיסית שהולכת ומזדככת – הן מתוך הלימוד, הן מתוך חיי היומיום בתוך התארגנות הזו, והן מתוך ההצלבה בין השניים: הלימוד שמלווה את המעשה ומהעשה שמלווה את הלימוד. כך נוצר תואם בין הניסוח המילולי לבין הכוחות הספונטניים שנמצאים בנו ובקבוצתנו כחלק מרוח הדיאלוג השורה עלינו. אפשר לראות בלימוד (בעיון במושכלות) סוג של פרקטיקה מוסרית, שמזכירה את העיקר, וכל השאר כבר קורה מעצמו.

כל מה שנאמר כאן בהמשך הוא בגדר ניסוי. ומכאן גם אופיו כטיוטא.

ניסחתי את ההסכמות מתוך התנסותי בקבוצות דיאלוג והתארגנויות דיאלוגיות, ומתוך נאמנות לרוח הדיאלוגית וניסיון "לתקשר" את ההשלכות המעשיות שתומכות בקיומה.

קרוב לוודאי שמה שאני רואה מוטה על ידי העדפותיי האישיות, ולבטח לא ממצה את מלוא הרוחב של התארגנות דיאלוגית. זו התחלה של משהו, בסיס להתייחסות, והזמנה להמשך חקירה.

לא רק רשימת ההסכמות, אלא גם ניסוחן עושה הבדל. ובמקומות שונים יכולתי לראות ניסוחים אלטרנטיביים שונים.

וכמובן, יש כאן מערכת. לא מן הנמנע שמישהו אחר היה מייצר רשימה אחרת לגמרי של הסכמות, ועדיין, בשלמותן, הן היו מבטאות את האינטואיציה הדיאלוגית הבסיסית.