20 מאמרים בנושא זה
אני אוהבת את מיה ורואי, ואני אוהבת לומר שאני מכירה אותם מיום היוולדם, אבל מדוייק יותר לומר שנפגשנו לראשונה שבועיים לאחר שהם הגיעו לעולם הזה. בתחילה היינו יחד. מיה ורואי, אמא שלהם-נויה ואני, אצלם בבית. כשהיו בני חצי שנה, חזרה נויה לעבודה…
שני אנשים מדברים זה עם זה. ואף על פי שנדמה שהמילים מרחפות בחלל ועוברות מן האחד לשני ומן השני לראשון וחוזר חלילה, באמת תהום שרויה ביניהם ששום מילה לא תוכל לחצות. אמנם כן, הקולות עוברים, אבל הרי מילים אינן רק קולות –…
דעות קדומות: מאז ומתמיד היה החינוך מקום השתקעותן של דעות קדומות אשר לא מצאו להן מקום נוח יותר מאשר זה לפרות ולרבות בו. אני חושב שזה קשור לאותה התבטלות של החינוך הפנימי בפני מלאכת ההוראה. ההוראה מטבעה אינה פנויה להיות קשובה, קשובה…
הנה קושי. הנטייה הראשונה היא להפנות אליו את הכישרון ההנדסי. זהו מנגנון רב עוצמה, המאפשר לתרגם את הקושי לבעיה, ולתפעל את הבעיה עד לפתרונה המנוסח. זה עובד נפלא על עניינים מוכרים, מוגדרים היטב, והנמצאים מחוץ לאדם – כמו למשל בניית גשר –…
ההד 1. העשייה במובנה המלא, מלכדת את העושה בתנופתה. בו זמנית היא מבחינה אותו מסביבתו ומדגישה את הסובייקטיביות המיוחדת שלו מול המציאות, ומאפשרת לו לחבור אל הממשות ולקיים עמה דיאלוג פורה. אלה שני צדדים משלימים: המובחנות והחיבור. וביחד הם אחראים לתנופת ההבעה/עשייה.…
החיים הפואטיים נניח שמתפנה לי זמן. אין לי שום תוכנית מיוחדת ערוכה מראש, וגם לא שום צורך דחוף – לא רעב, לא צמא, לא עייפות, לא סקרנות מיוחדת, ולא חשק לאיזה עניין מיוחד. פשוט זמן פנוי. ובכן, מה ראוי לעשות עם הזמן…
נדמה לנו שאנו מקדימים את הדחוף לחשוב בגלל שאין זמן, בעוד שלמעשה האין זמן נוצר בגלל שאנו מקדימים את הדחוף לחשוב. אותה תחושת מחנק ומחסור באוויר לנשימה נובעת מחסרונו של הדבר החשוב. אנו סבורים שאנו עושים את הדחוף כדי לפנות זמן לחשוב,…
לא טוב לאדם לעסוק בהישרדות כעיקר חייו, ולראות בכך את תכליתם. זה מכווץ את הווייתו, מדלל את אורו, מחספס את לבו, ובסופו של דבר נכשל – הוא עתיד למות. ומיד עולה השאלה – האם מותר לו אחרת? והיא מוצמדת לשאלה –…
"חפץ-לב" הוא שמה של תנועה חדשה, המבקשת לחקור אפשרויות חדשות לחשיבה ולפעולה אנימיסטיות במציאות התעשייתית-הטכנולוגית שבה אנחנו חיים. ראשיתה של התנועה בשני טקסטים של עומר אורי ובטקסט של דני לסרי, אותם ניתן למצוא להלן. מתוך המפגש בין שלושת הטקסטים הללו עלה הרעיון…
חקירות על הכתיבה ועל המורכבות אחרי הרבה שנים של כתיבה הגעתי לנקודה שבה שוב איני יודע מה אני כותב, למה אני כותב והאם בכלל אני רוצה לכתוב. באותה המידה אני יכול גם לדמיין את הבלתי אפשרי: שאחדל. בתולדותיהם של כותבים יש לא…
יצירה 1. לכל אחד יש שם קוד אחר לאותו דבר שבמרכז, לאבן הגדולה שאינה אבן – שהיא הריק סביבו סובב העולם. בו בזמן זהו מקום – דבר מרכזי שהוא החשוב ביותר – אבל גם בעצם הריק שממנו נובע הכול – תנועה של…
אומר דוד בן יוסף: יצירה או יצר-רע. (משמע, אלה האפשרויות שעומדות לפנינו, ואחרת אין). וגם הוא אומר: להשתלב בתנועה לחיים. ומפרק את המילה לחיים וקורא בה את ראשי התיבות של חדוות יצירה ייחודית משמעותית. ועוד הוא אומר: לזרום מתוך חסימה – זאת…
הקדמה לכיתת אומן – כתיבה יוצרת הגותית בהנחיה של דני לסרי לגלות למי אני כותב, מה אני רוצה לומר, ולמה. לא רק באופן תיאורטי אלא כתנועה אחת של הבעה המצליחה לבטא משמעות. כתיבה בה כל מילה נושאת בתוכה את מלוא הטעם…
שיחת טלפון זכורה לי שיחת טלפון עם דוד בן-יוסף. הוא סיפר לי שקם בבוקר והרגיש שאין לו כל חשק להתעמל את התעמלות הבוקר שלו. אני מכיר את דוד כאיש קשוב ונאמן לעצמו, הסתקרנתי לשמוע האם כפף עצמו לאותו "צריך" של התעמלות בוקר,…
אידיאל הכתיבה שלי היה תמיד אותה כתיבה מזוככת שכמו חצבוה בבדולח, והיא חדה ומדויקת. משפטיה קצרים וענייניים. היא מצליחה במילים מעט להביא תמונה שלמה ובהירה המנחה את הקורא הישר ללבו של העניין. מכיוון שהיא צלולה היא אינה צריכה להסתבך במשפטים ארוכים…
על שלושה פלאים עומד העולם: פלא הקיום, פלא ה"אני", ופלא הזמן הזה. פלא הקיום: יש משהו מופלא בעובדת הקיום – שיש בכלל משהו ולא רק כלום. שאחרי מי יודע כמה זמן של כלום, פתאום נהייה משהו, ואם זה באיזה בום גדול או…
"זכויות יוצרים" המיוצגים בסימן © (copyright) מבטאים גישה משפטית ומוסרית לקניין הרוחני, ומגלמים תפיסת עולם מסוימת. ועם זאת, שאלת הקניין הרוחני היא שאלה מורכבת מאוד. באיזו מידה היצירה היא אכן של יוצרה? הרי הוא לא פועל בריק, ויצירתו תמיד מכילה מרכיבים ומקורות…
חלק ראשון [שני חלקי הטקסט פורסמו לראשונה במאי 2010] 1 ריפוי הוליסטי של הסביבה הביתית: זו התשוקה המרכזית בחיי כעת. 2 הרפואה ההוליסטית עשתה בעשורים האחרונים דרך ארוכה אל עבר מרכז הקונצנזוס. התפיסה הרפואית הדומיננטית בעבר ראתה את הגוף כמעין מכונה משוכללת הנפרדת לחלוטין…
בתמיכה לסדרת המפגשים בגניגר "ריקוד החיוניות" בהנחיה של דוד בן יוסף ושלי, אני פותח כאן קבוצת דיון ולימוד מקבילה. משתתפים מוזמנים להעיר ולהאיר. דני לסרי אחרי המפגש הראשון, רוצה בעיקר לומר שהיה לי עונג לקחת חלק במעגל אנשים מברכים. ולחדד את השאלה שנדמה לי…
יש לשחרר את כל שדי השפה לאט וביסודיות. לירות בהם, אם יש צורך, להבריח אותם כך עד הגבול הרחוק ביותר כדי להותיר כאן מרחב נשימה גדול ומרווח, בלתי מוגבל על ידי הצורך לומר משהו עמוק, משמעותי וחשוב. אחר כך להתייצב לגמרי לבד…