גשם דופק על גג האוהל שהוא חדר העבודה שלי, חגיגה של מים. רושם לי כאן בראשי פרקים מספר דברים שהיו חשובים לי מן המפגש הזה שהיה: 1. קודם כל היה משהו מעניין בתנועה הזו שעברנו מ"למידה זה דבר משעמם" שאני התעקשתי…
מתוך שהקשבתי לאפשרות שהנושא של המפגש הבא יהיה תקופה זו שאנו חיים בה – ייחודה וקשיי החינוך שהיא מביאה – התבהר לי הרצון להמשיך להתעמק בנושא מנהיגות הקהילה – אבל מפן מיוחד שלו: אחריות המחנך – אם הוא כבר מכנס ילדים…
הנה הגענו לזמן האמצע, חמישה מפגשים עברו וחמישה מפגשים לפנינו, סוג של חופשת סמסטר, ואני רוצה להזמין אתכם בזמן האמצע הזה למין חשבון נפש קטן ומסודר. שמלבד ערכו האישי, להתכוונות, אולי גם ייתן כיוון להמשך, ויעזור לגבש את הנושא של המפגש הקרוב:…
אנשים יקרים, יש רמה של דיבורים תיאורטיים-אידיאולוגיים, הדנים ביסודות ועקרונות החינוך, שהיא חשובה ומפתחת. אבל הדיבורים האלה לפעמים גם מבלבלים. אני לא רוצה לבטל אותם, בעצמי כתבתי הרבה ברמה הזו, אבל אני רוצה לשבץ אותם במקום הנכון: הם נותנים השראה, מתירים דעות…
כאן, בתקשורת הכתובה, וגם בזמן המפגש, אני מזמין שכולכם תהיו חלק מן השיחה. וההזמנה שלי רלוונטית לא רק לאלה שלא מרבים לדבר לכאורה, אלא גם לאלה שקולם לכאורה נשמע. * * * לא מדובר פה בניסיון לאזן – שהמרבים לדבר יפנו…
מכתב לקראת מפגש חמישי התלבטתי בשבועות האחרונים מאיזה כיוון לגעת בנושא הזה של הנהגת מרחב של ידידות. ולבסוף החלטתי בכל זאת להתמקד בפרקטיקה – בגישור – ודרך גישה מאוד ממוקדת זו להדגים את העקרונות היותר כלליים הקשורים לזיקה ולמנהיגות. * * *…
ביום חמישי בעוד שבועיים אנו נפגשים שוב, ואני עדיין מגשש ולומד יחד אתכם אחר הדרך הטובה ביותר בשבילנו. כאמור, מטרתי היא שמבואה תתמוך באופן הרלוונטי והמעשי ביותר באנשים שעובדים עם ילדים (הורים, מחנכים ואחרים), ומחפשים בעבודתם עומק. בשבילי הלב של התמיכה הזו…
שלום לכולכם, התשובה היא כן – כולנו צריכים ללמוד להצטמצם בדיבורנו, כדי לפנות מקום לזולתנו ולקולות אחרים בנו, וההצטמצמות הזו היא לא כיווץ, דיכוי, הקטנה – אדרבא, היא יכולה להיות אותה מנהיגות עצמית שמוציאה אותנו לחירות, ומאפשרת לנו לגלות את עצמיותנו.…
אמרתי כבר ששייכות היא קריאת ההרגעה של היונק והאדם, והנה אני מוסיף כעת ואומר שמנהיגות היא קריאת ההרגעה של הילד. זה נכון, למנהיגות יש קשר ישיר לשייכות – היא מבנה העומק של השייכות – אבל יש גם אופן יותר ישיר ופשוט…
לפני שנים רבות ביקרתי בסמרהיל באנגליה (אחד מבתי הספר הפתוחים הוותיקים בעולם), ועד היום אני נושא עמי את חווית המפגש שהיה לי שם עם הנגרייה והאומן שהוביל אותה. הייתה במקום תחושה ברורה שהנגרייה שייכת למישהו – שיש כאן בעל בית – ושהיא…
שולמית הייתה המפיקה של המפגש ואלעד התומך. אלה הערות אישיות של סיכום, בטח לא ממצה ולא אובייקטיבי, קורים כל כך הרבה דברים במפגש כזה, ובכל כך הרבה רבדים, שבאמת בלתי אפשרי לסכם אותו. אבל משהו מן הטעם שלו, בשבילי, אני מנסה לשרטט…
אתחיל מן הסוף – המטרה העיקרית שלי בעיסוק באנסקולינג היא להצליל את מבטנו ולהעיר את ליבנו, כך שנוכל להתייחס את ענייני היומיום שאנו פוגשים כהורים וכמחנכים מנקודת מבט רחבה ורעננה יותר. אחרת, הרבה ממה שאנו מביאים הוא דפוסים הטבועים בנו מן הבית-ספריות…
אני מאמין שהאדם מחנך לא באמצעות רעיונותיו החינוכיים או המתודיקה הפדגוגית שלו, אלא דרך מי שהוא, ועוד יותר מכך, דרך המקום שממנו הוא פוגש את הילדים ואת עצמו. בעניין הזה לא יעזרו כל התרגילים וקיצורי הדרך, ההשתדלויות והעמדות הפנים – מה שיחלחל…
השנה הזו תיזכר בתולדות האישיות שלי, בתור השנה שבה הסכמתי לעשות תהליכים אישיים עם אנשים בתוך קבוצה. ולא רק כאנקדוטה מקרית, אלא כחלק שתפס יותר יותר מקום, עד לאותה תהייה שהתחילה להתגדל בתוכי – למה בעצם לא לעשות רק את זה? הרי…