תקשורת

תקשורת

תקשורת היא התשתית החיה של כל חברה ותרבות.

תקשורת בכל הרמות: בזוגיות, בקבוצות קטנות, בקבוצות גדולות, בקבוצות מאוד גדולות, תקשורת בזמן קונפליקט ותקשורת בזמן שלום, תקשורת לצורך פתרון בעיות או כחלק מיצירת שייכות, תקשורת לקבלת החלטות משותפות או לעבודה וחיים משותפים, תקשורת מילולית, כלכלית, וכן הלאה.

ובכל הרמות, אני מבחין בין תקשורת המבוססת על יחסי-שליטה ודומיננטיות,

לבין תקשורת מבוססת חירות וכבוד (תקשורת מעצימה, מאצילה).

כל אחד מאתנו מכיר את שני סוגי התקשורת ומיומן בהן במידה זו או אחרת, אבל במה שנוגע לאופן שבו אנחנו מתארגנים במרחבים ציבוריים, נראה שאנחנו מכירים בעיקר את התקשורת המבוססת על יחסי שליטה, והיא מחלחלת ונעשית לא פעם גם לתקשורת הדומיננטית ברמה הבין-אישית.

המהלך הראשון של מדינה רשתית דיאלוגית, כפי שאני מבין אותו, הוא ליצור תשתית של תקשורת מאצילה, שמתקיימת בזכות אימונים בתקשורת ולימוד ופיתוח דרכי תקשורת מיטיבות. אפשר לחשוב על המדינה הרשתית דיאלוגית כסדנת/מעבדת תקשורת בין אישית גדולת ממדים, שבה לא רק היחיד מתאמן על התקשורת אלא המדינה כישות אחת מתפתחת בה.

את הלימוד הזה אנחנו מגשימים הלכה למעשה בהתארגנות המשותפת שלנו, בתוך הגוף של המדינה, שהיא בעצם, בראש ובראשונה, רשת של תקשורת מסוג אחר. כל מה שייבנה ייבנה על התשתית הזו ועל פי עקרונות הפעולה שלה. זה נכון ליחסים הבין אישיים, לאופן שבו מקבלים החלטות, לאופן שמניעים תהליכים, ולאופן שבו מתארגנים בקנה מידה גדול.

ליצור מדינה רשתית שתשתיתה הוא תקשורת מאצילה, פירושו, בניסוח אחר, ליצור מדינה שהיא בית, שהרי מקורה של תקשורת-יחסי-שליטה הוא כנראה ביחסים מחוץ לבית/שבט – יחסי זרות. הלימוד שלנו הוא ניסיון להחזיר לממד הציבורי את האיכות הביתית-קהילתית.

אנחנו מטפחים שייכות כ"בשר" של המדינה, אבל גם לומדים ויוצרים כלים המסייעים לתקשורת.

כלים אלה הם הבסיס לאותן הסכמות ופרקטיקות מדיניות. ואף על פי שיש הבדל בין שיתופי פעולה בקנה מידה גדול שבו מעורבים אנשים רבים, לבין שיתופי פעולה קטנים, כמו ביחסי שכנים, נראה ששני סוגי שיתופי הפעולה ניזונים מאותם עקרונות תקשורת, והכלים ברמות השונות מהדהדים זה עם זה – יהיו אלה כלים של קבלת החלטות, או אופני התארגנות, או פתרון קונפליקטים. ההסכמות המודעות (הכלולות בספר המדינה הקטן), במובנים עמוקים, משקפות את חוכמת התקשורת.

הסכמות אלו לא מגלמות רק את ההבנות בין האנשים, אלא מהוות תזכורת אישית לכל אדם הן לגבי הערכים שהוא רוצה להיות נאמן להם, הן לגבי הכלים שיכולים לעזור לו בכך. אלה "הדרכות" שהוא היה יכול גם לרשום לעצמו ולטפחן בלי קשר לאיש, אבל שהן מקבלות עידוד מן הידיעה שהוא חולק אותן עם אנשים נוספים, שגם הם שואפים לזכור אותן.

על אילו עקרונות של היגיינה תקשורתית כדאי לשמור בהתארגנות המשותפת שלנו כדי שאכן נמצה את הברכה שבשיתוף הפעולה ולא נשחית את האנרגיה שלנו בהתארגנות לא מיטיבה?

דוגמה מוכרת קשורה לנטייה שלנו לעבודת אלילים – אנו מעריצים דבר מה, ושוכחים בדרך שהכוח שאנו מייחסים לו, הגיע בעצם מאתנו. במקום להסתפק בהתפעלות, אנו משתעבדים ומתמכרים. אילו כלים יכולים לסייע לנו להיגמל מכך?