נייר כתום2

נייר כתום (עם נספחים).

1.

ערב אחד מצאתי את עצמי מודאג, והתחלתי להרהר על כך שאני פחות חושש ממשבר אקלים ויותר ממשבר חברתי שיכול להתדרדר במהירות לכאוס חברתי, עם או בלי קשר למשבר האקלים.

ועל רקע הדאגה תהיתי:

לו היה נודע לנו על פרוץ הכאוס החברתי עשר או חמש עשרה שנה מראש – האם היה משהו שהיינו יכולים לעשות במהלך השנים הבאות כדי להכין את עצמנו לקראתו?

אינני שואל כיצד נפעל כדי להציל את עצמנו כיחידים, אלא באיזה אופן אנחנו יכולים להתארגן כדי להציל את האנושות, או לפחות כדי למתן את הנזק.

2.

לטבעו של הכאוס:

כרגע, גם אם העולם האנושי נשען על הרבה מבנים חברתיים לא צודקים, שאינם משרתים טוב את מרבית אוכלוסיית העולם, הם בכל זאת מייצגים סדר מסוים ויוצרים יציבות. היציבות הזו, עקומה ככל שתהיה, שומרת על החברה ומגוננת על האנשים בתוכה.

אבל ראוי להזכיר את העובדה שהסדר הזה והיציבות שלו, תלויים כולם בדבר אחד – ההסכמה ההדדית של אנשים לשתף פעולה עם הסדר הזה.

וברגע שההסכמה הזו תחדל – ולא משנה למה – החברה תקרוס.

אם, למשל, אנשים יחליטו שהם לא נותנים יותר אמון בכסף – באותו רגע הכסף יאבד את ערכו.

3.

חלק מן ההסכמה של אנשים עם הסדר החברתי הקיים היא הסכמה מודעת,

אבל מרביתה היא הסכמה לא מודעת.

פירושו של דבר שיציבתו של הסדר החברתי תלויה כרגע בעיוורון, ויש סיכוי שדווקא תהליכי התפקחות ומודעת, עשויים לערער אותו.

אין זה מחייב, כמובן, שמה שמסכימים עליו מתוך עיוורון אין יכולים לחזור ולהסכים עליו מתוך מודעות, אבל המעבר בין שתי הפאזות יכול להיות מטלטל. ומלבד זאת, ייתכן שעצם העיוורון הוא מרכיב חשוב בהסכמה זו, ובלעדיו, היא לא תיכון.

4.

שלושה דברים אני רוצה להדגיש לגבי הכאוס החברתי:

• אם וכאשר הוא יקרה, הוא עלול לקרות מהר מאוד. אירועי מפתח מסוימים יציתו תגובת שרשרת, ומרגע זה יהיה מאוד קשה לעשות משהו בנידון.

• קרוב לוודאי שהוא יתפשט על פני כל העולם – קשה בשלב הזה של התפתחותנו לסגת מן הכפר הגלובלי – כולנו תלויים זה בזה.

• רוב הסיכויים שהמבנים החברתיים הקיימים, הממסדים המוכרים, לא יוכלו לצפות את המשבר, או לזהות סימנים מקדימים שלו. הוא נמצא מעבר לאופק האירועים שלהם. ממילא הם גם לא יכולים, ולא יודעים איך, להתכונן לקראתו.

5.

מכאן שאלה אנחנו, כאנשים יחידים וא-ממסדיים, שנוכל לחוש באינטואיציה את בואו של המשבר, ולהתחיל להיערך אליו מראש.

אנשים יחידים – כלומר, יחידים שמשתפים פעולה ובונים "תיבת נוח" חברתית הפרושה על פני העולם ומבוססת על מארג של הסכמות מסוג חדש, הסכמות יציבות המחזיקות את עצמן.

אם וכאשר תקרוסנה המערכות החברתיות הקיימות, "תצוף" תיבת הנוח על פני השטח הסוער, כמבנה של יציבות שאליו יוכלו לחבור אנשים נוספים, וכך ליצור תגובת שרשרת הפוכה – סדר ידביק סדר.

איך, אפוא, תראה תיבת נוח כזו?

מה העקרונות של מבנה חברתי העמיד לכאוס חברתי?

נדמה לי שאחד מעקרונותיו הראשונים הוא שקיפות – זו לא תיבה נוח שבונים במחתרת.

6.

ייתכן, כמובן, שכל תחזיותיי הקודרות לא תתממשנה, ובכל זאת, בתור תרגיל, נראה לי שזהו ניסוי מחשבתי מרתק: לנסות לדמיין התארגנות כזו, שכאשר הסכמות מן הסוג הרגיל קורסות, הסכמותיה שלה בכל זאת נשארות יציבות, ומהוות את התשתית להמשך שיתוף פעולה בין אנשים (למשל כסף אלטרנטיבי).

(כיוון כזה של מחשבה היה גם התשתית להיווצרותה של רשת האינטרנט המודרנית).

לחקירה של מאפייניה של התארגנות כזו יכולים להיות תוצרי לוואי פוריים, וייתכן שיהיה ערך ביישום של צעדים לקראת מארג כזה, גם אם לא יקרה כל אסון חברתי. אולי, אם אנשים מספר ימצאו עניין בשאלה זו וישתפו פעולה סביבה – אפילו רק בתור תרגיל תיאורטי – עצם המעשה כבר ישפיע לטובה.

איך, אפוא, תראה תיבת נוח חברתית? מה יהיו יסודותיה (שלדה)? עקרונות פעולתה? מפרשיה?

וגם: האם בכלל אפשרית התארגנות מופרדת – "אי של סדר" – בתוך מציאות חברתית כל כך מורכבת?

נספחים (ארבעה נספחים)

נספח 1: לטבעה של הסכמה חברתית

הסכמה חברתית היא הסכמה הדדית שצריכה להיות לכל הפחות מסדר משולש, ובדרך כלל זה גם מספיק. לא די שאני כיחיד אתן ערך לכסף, אני צריך להכיר בזה שהזולת מולי גם הוא נותן ערך לכסף, ולזהות שהוא רואה שאני נותן ערך לכסף. כדי לנסוע בבטחה בצד ימין של הכביש לא די שאני אסכים, עלי להכיר בכך שגם הנהג מולי מסכים, וגם – שהוא מכיר בכך שאני מסכים. בקיצור. לא די שאני אסכים, ולא די שאני אסכים שהוא מסכים, אני צריך להסכים שהוא מסכים שאני מסכים.

הסכמה חברתית נוגעת לעניינים פורמליים כמו באיזה צד של הכביש לנסוע, אבל רובה נוגעת לעניינים טבעיים יותר, כמו השפה וחוקי השיחה.

נספח 2: מדוע התפקחות יכולה לטלטל חברתית

יש שלב בחיים של התארגנות חברתית שבה היא מתחילה לגלוש מעבר לנדרש כדי להיטיב עם חבריה, והיא מתחילה להיות מבנה "העומד באוויר" ועסוק בהזנת עצמו יותר מאשר בשירות האנשים. מבנה חברתי בשלב כזה של קיומו, זקוק כמובן לאנשים החיים כדי שיפרנסו אותו, אבל לא פחות מכך, הוא זקוק לעיוורון שלהם.

יש בעולם מבנים חברתיים רבים שיש בהם משהו מ"הונאת הפירמידה" – הם מתקיימים כסוג של הונאה חצי מודעת, שבה בעלי אינטרסים ממשיכים לפרנס מבנה שכרגע אולי לא ממש עובד, אפילו לא לטובתם, אבל הם ממשיכים לעבוד בו כי יש להם תקווה לטפס במעלה הפירמידה ולשנות את מעמדם. הרבה ממבנים אלה מבוססים על תחרות בין האנשים, ועל גישת הפרד ומשול המבודדת כל אדם, ודוחקת אותו לפעול לטובת עצמו, כנגד האחרים. מבנים אלו, בו בזמן שהם יכולים להיות מאוד יציבים, הם גם בעצם רעועים. הם תלויים באוויר. מודעות תמוטט אותם.

נספח 3: סף האירועים

עצם העובדה שמבנה חברתי אינו צודק חברתית (על פי סטנדרטים שלנו), אינה פוגמת בהכרח ביציבותו. האימפריה המצרית התקיימה בכוח הזרוע שלושת אלפים שנה. זה המון זמן.

אבל אולי ישנם תהליכים אחרים שיכולים לקרות, שעלולים להצית תגובת שרשרת. כמו מלחמה בין מעצמות, או תהליכי התפוררות של אמון הציבור, בין היתר על רקע "החדשות המזויפות", או אפילו בתגובה למבנים אלטרנטיביים שיגרמו להפעלת כוח עודף מצד משטרים שמגדירים את עצמם כדמוקרטים. הדמוקרטיה מחזיקה מעמד לא בהכרח כי היא מבנה צודק מאוד, אלא כי היא מצליחה לשכנע את האנשים שהיא כזו.

ושוב, עליי להזכיר עד כמה העולם החברתי תלוי בהסכמה חברתית. שום צבא אינו מתקיים ללא הסכמת חייליו. רודן יחיד, חזק ככל שיהיה בגופו וברוחו, לא יוכל לעשות נזק רב ללא שיתוף פעולה של אנשים נוספים סביבו.

נספח 4: סקיצה ראשונה לתיבת נוח חברתית

הנה רעיונות ראשונים על איך תיבת נוח חברתית יכולה להיראות:

אחד הדברים הראשונים ששווה להשקיע בהם הוא רשת חברתית עצמאית (במקום פייסבוק), וכן רשת אינטרנט מבוססת טלפונים שהיא אופ-גריד. (שאין לה צורך בלוויינים או באנטנות).

וכסף אלטרנטיבי שיושב על המערכת הזו.

ואחר כך מחזור של הסכמות יותר "רוחניות", שעשוי גם להיות מבוסס על חוזים חכמים.  

ואחר כך מחשבה על המבנה הארגוני הפרקטלי-תאי של החברה – קהילה בתוך קהילה בתוך קהילה – מה גודל כל קהילה, ומה יחסי הגומלין שלה עם קהילות אחרות, הצעה למבנה שלה וכן הלאה. וזה מזמין מחקר בפני עצמו (מודל מתמטי-אנושי-טכנולוגי). ולהבין את ההסכמות השונות בתוך קהילה וכיצד הן שונות מחוץ לקהילה ובין קהילות.

ואז לחשוב על רשתות שונות (שעשויות להיות מבוססות על סוגים שונים של כסף). למשל, רשת בטחון/הסכמות של מזון/הישרדות, רשת בטחון/הסכמות של מידע (סוגים שונים של מידע), וכן הלאה. אפשר גם לחשוב על רשתות ייצור, לחלק את סוגי המוצרים לקטגוריות (על פי מידת חשיבות, אולי), ולחשוב בנפרד על כל רשת ומה נחוץ לה.

וכך לחשוב למשל על רשת אלטרנטיבית לייצור מזון. מה עקרונותיה, איך היא פועלת, מי פועל בה, איך שותפים בה שאר האנשים, זיקתה למערכות הקיימות היום, מה היא יכולה להציל מן המערכות הקיימות ולהתמיר לביטחון שלה, כיצד היא יכולה לתמוך בהמשך קיומן, ועל מה אי אפשר לסמוך.

ובמקביל אפשר גם להשקיע מחשבה יוצרת ב"טכנולוגיית ביניים" כזו שהיא חכמה, מצד אחד, אבל שאינה נזקקת לתשתיות רחבות כדי להפיקה, ואולי די באמצעים מקומיים. לרכז ולהקדיש אתר אינטרנט לאיתור, והמצאות של טכנולוגיית ביניים.

מדמיין את הרשת החברתית הזו ממש כמו רשת דייגים שמעלים אותה מן הים, והיא נושאת את כל הדברים החשובים עמה כשהים נסוג מתחת.