הצעד הראשון – תנועת הידידות

הצעד הראשון – תנועת הידידות

1.

לפעמים, המקום שממנו פועל האדם משפיע יותר מתוכן פעולתו ואופן התרחשותה.

המקום – כלומר, עמדת היסוד, זווית הכניסה, אופי ההתייחסות, האופן שהפעילות מובנת בתוך ההקשר הרחב יותר וה"למה" של קיומה.

כך, למשל, יכול אדם למדוט שנים רבות, ולגלות בדיעבד שהיה עסוק בתלמידות. זה היה שורש העשייה שלו והדבר המרכזי שבעצם עשה, ומכיוון שזה המקום שממנו פעל, אלה גם היו הפירות של עשייתו.

2.

ומכל אופני ההתייחסות, וזוויות הכניסה ומקומות הפעולה, נראה שיש שניים שהם שורשיים יותר ברוחב השפעתם, ושכל אופני העשייה יכולים להשתייך לאחד משני שורשים אלו.

מצד אחד ישנו השורש ההסתדרותי,

מצד שני השורש הידידותי.

וכל מה שייעשה מן השורש ההסתדרותי יתרום לכינונו של המרחב ההישרדותי, כשם שמעשים שבוא משורש הידידות יתרמו לכינונו של מרחב דיאלוגי אמוני.

3.

על כל צעד, עזרה או הדרכה שמציע אדם – גם לעצמו – יש לתהות מאין בא הצעד הזה. יפה ונאור ככל שיהיה אם הוא בא ממקור של הישרדות – משמע, כדרך להיות בסדר, כתנאי שרק אם ימולא זכאי האדם להיות, כהתמקמות בתוך סיפור – אז זו גם תהיה השפעתו.

אין זה אומר שלפעמים לא קורה שמטעמים של הישרדות מתהפך משהו ומגיעים למקום אחר, אבל כשזה קורה זו המהות של מה שקורה – האדם חזור להיות ידיד של עצמו, ווצא בקרבו את המקום שהלא ללא תנאי. הוא יכול להמשיך בדיאטנה שלקח על עצמו כמהלך של הישרדות, אבל הטעם כעת מעוגן בקומה אחרת של הוויה.

4.

חיים אנו בקומות שונות של הוויה.

וכשאדם נמצא בזמן נתון בקומה מסוימת של הוויה הוא נתון לכוחות ולחוקים הפועלים בקומה זו. התנהגותו במקרה כזה יותר משהיא מבטאת אופן ייחודי של מי שהוא, מבטאת היא דפוס התנהגות כללי שכמותו אפשר למצוא אצל אנשים רבים כשהם נמצאים בקומה זו.

כך למשל בקומה מסוימת של הוויה תחושת אי-שקט יכולה להתנקז להתמכרות סימביוטית. זה לא מורה בהכרח על אופיו הסימביוטי של אותו אדם, אלא על המקום שהוא נמצא בו. הוא יכול לנסות להילחם בכוח המושך אותו שוב ושוב לפייסבוק, לסמים, לאכילה, אבל הוא גם יכול לעשות תנועת עומק ולרדת קומה. בקומה האחרת הזו אי-שקט אינו נוטה להתנקז להתמכרות. על פי חוקי הקומה הזו כל חילופי התשוקות וכיווני ההתפתחות נאספים לנתיבים אחרים.

חוסר משמעות התנהגות גלובאלית שכמותה אפשר