לקראת מפגש שמיני – זרימת פעילות, איכות חיים, עומק, ותמיכה בכל אלה
מלכתחילה ביקש החינוך הדיאלוגי להוציא את הילדים מן ההקשר של "הכנה לחיים" ו"הוראה" ולשבץ אותם במרחב התומך באיכות חייהם כאן ועכשיו. במקום לראות את המרחב הזה כ"בית ספר", לראות אותו פשוט כסוג של כפר-ילדים, בית בו הם יכולים לחיות את חייהם מסביב לדברים המשמעותיים להם.
אני מקבל השראה מדיור מוגן לגיל השלישי – אף אחד לא מבקש להכין אותם לחיים, לחנך אותם, לעשות אותם מועילים לחברה וכן הלאה – רק רוצים שיהיה להם טוב ומשמעותי בפרק חייהם האחרון. וכך דואגים עבורם למגוון פעילויות פנאי, ולדברים אחרים שיכולים לשפר את איכות חייהם.
ומה היא איכות החיים של ילד בגיל שבע? ואיך תומכים בה?
* * *
ברקע ישנה ההנחה שזה גם "מכין לחיים" באופן האופטימאלי: אם ילד יחיה באופן משמעותי את חיי בן השבע שלו, זה גם יתמוך בו, שכאשר יגיע לגיל שלושים הוא יחיה את חיי גיל השלושים שלו באופן משמעותי.
או בניסוח הפוך: אי אפשר להכין לחיים משמעותיים באמצעות תהליך לא משמעותי.
רק שצריך לדייק ולומר שהכנה לחיים כאן, לא מובנת כהישרדות או הצלחה חברתית בהכרח, אלא כחיים באופן משמעותי ומחובר בעולם.
האם זה עומד במבחן המציאות? האם הבוגרים של מיתר חיים את החיים שלהם באופן משמעותי כפי שחיו את ילדותם? ומה זה אומר בעצם, לחיות באופן משמעותי?
* * *
מספר שנים לפני הקמת מיתר עבדתי במשך שנתיים במרכז לחקר פעילות הילד באורנים. ניהלתי מחקר על פעילות הילדים והאינטראקציה החברתית. אלה היו שנתיים משמעותיות שבהן פגשתי את גדעון לוין וצוות המרכז (מאוחר יותר הצטרפה צופי ז"ל לאקדמיה הדיאלוגית), והתוודעתי לגישת זרימת הפעילות. מן השנתיים הללו נולדה חוברת בשם "בשיח פעיל", על המעורבות המשתתפת, וחוברת שלא פורסמה על עומק הפעילות. הרבה ממה שלמדתי שם, כינסתי אל תוך מיתר מאוחר יותר.
מיתר, כמסגרת צומחת, התחיל כחטיבה צעירה בגישת זרימת הפעילות.
קצת על גישת זרימת הפעילות אפשר לקרוא בהפניות הבאות:
מילון מונחים בזרימת הפעילות יעל דיין
גדעון לוין על גישת זרימת הפעילות.
* * *
הרעיון הבסיסי הוא פשוט: איכות חיים של ילד (של כל אדם, למעשה) מתגלמת בפעילות שלו. רוצה אתה לתמוך באיכות החיים של הילד – תמוך בפעילות שלו.
ומה היא פעילות ומתי היא משמעותית, ומה עושה אותה עמוקה?
הבחנה שיכולה לעזור היא ההבחנה בין פעילות לעיסוק בעשייה.
פעילות, כמו משחק של ילד, מונעת על ידי פנימיותה – יש לה נשמה שרוצה להביע את עצמה, והצורה שהיא מקבלת עוקבת אחר תנועת ההבעה.
עיסוק בעשייה, הוא צורני במהותו, מבקש לסמן שנעשה, רוצה כבר לקפוץ לסוף כדי להגיד – עשיתי.
אפשר לקרוא קצת יותר על ההבחנה הזו כאן בעמוד 32.
הפעילות, בשבילי, קשורה לבריאות, לחיוניות, ליצירה, לשמחה – כולם ממדים שמבטאים את הכוח של האדם להזדקף למלוא עצמיותו ועוצמתו, ולהיות כלי ביטוי של האינסוף.
העיסוק בעשייה, מתיש, מרחיק, ובמקומות אחרים קראתי לו "עבודה זרה".
לא פעם זה גורר אחריו בעיות בריאות (על פי דוד בן יוסף – מפה מתחיל הסרטן – אבדן הזהות).
* * *
והנה, מסתבר שלפעילות יש מימד של עומק – היא יכולה להיות יותר עמוקה או פחות עמוקה. יותר מרפאת או פחות מרפאת, יותר מבטאת או פחות.
במובן מסוים, עומק הפעילות חשוב יותר מן החירות. הטעם פשוט – בתוך פעילות עמוקה האדם מוצא את מיטב חירותו, יותר מאשר כשהוא עסוק בשליטה חברתית. לכן, אם היה לי מכשיר שמודד עומק של פעילות, הייתי משתמש בו כדי לבדוק איכות של מסגרת חינוכית. הייתי מודד עד כמה עמוקה פעילות הילדים והמבוגרים, וכמה ילדים ומבוגרים עסוקים בפעילות עמוקה כזו, מכפיל את הערכים ומוציא ממוצע. (רק צריך לדייק ולומר שלפעילות יש מקצב, וה"כמות" היא לא בהכרח המדד הנכון).
* * *
וכך אני חוזר אל השאלה – איך תומכים בפעילות העומק של ילדים ומבוגרים?
את השאלה הזו אפשר לפרק למרכיבים שונים, למשל:
- איך בונים מרכז פעילות ומה עקרונות העבודה שלו כך שיתמוך בפעילות עמוקה?
- איזו אווירה אנושית כללית תומכת בפעילות עמוקה?
- מה מקום התמיכה/התערבות/מעורבות של מבוגרים בפעילות הילדים כדי לתמוך בהעמקה?
- עומק הפעילות לא קשור רק להיבטים תוך פעילותיים אלא גם לרקע התרבותי החברתי והאנושי שבו היא משובצת. למשל, היבט הנתינה שבה, היבט שיתוף הפעולה שבה, וכן הלאה – כיצד תומכים באלה?
בכל הדברים הללו הייתי רוצה לגעת במפגש השמיני. בשבילי – לדאוג לאיכות החיים של ילדים, כמו גם לאפשרות שלהם להזדקף עכשיו ומאוחר יותר למלוא קומתם הנפשית, קשור ברובו לעניין זה – לחיוניות פעילותם.
נדמה לי שזה גם נותן מסגרת וקוו מנחה לאחריות שלנו כמבוגרים – אם נשכיל ליצור מסגרת שבה ילדים פועלים לעומק – עשינו את עיקר אחריותנו לדור הבא.
* * *
ואם כן, שוב – מה הוא טבעה של הפעילות, וכיצד יש להבין את היבטיה היצירתיים, הבריאותיים, הבריאתיים, המוסריים, ומה הוא שעושה את העומק שלה.
שלושה מושגים מעניינים בהקשר הזה:
מושג ה"flow" כפי שחידש הפסיכולוג חומסקהילי,
ומושג היצירה וההבעה – כהזרמה של אנרגיה חסומה. אפשר גם להציץ בזה:
http://www.dialogit.org/mevoa/?p=188
http://www.dialogit.org/dl/archives/158
והמושג "לחיי"ם" כפי שהגה אותו דוד בן יוסף: לחבור ל – "חדוות יצירה ייחודית משמעותית".