חדר-תלמידים-דיאלוגי – בית בתוך בית ספר
כללי
אנו חיים בתרבות שהולכת ומאבדת את היבטיה הקהילתיים לטובת מערכות טכנוקרטיות המגבירות את הניכור וחוסר האונים של הפרט. הנפגעים הראשונים הם הילדים אשר בהיעדר מרקם אנושי חי מפתחים אסטרטגיות מילוט אלימות כלפי עצמם וסביבתם. אלימות זו היא הד לאלם, לבידוד, לתחושת חוסר השייכות, חוסר המשמעות, ולמציאות וירטואלית תלושה שבה הם חיים. לא תמיד המשפחה מצליחה לענות על הצורך בזיקה אנושית תומכת. שעות העבודה הרבות, שגרת הצרכנות, הטלוויזיה רבת הערוצים, המחשב, היעדר תמיכה מתאימה, כל אלה סוחפים את המשפחה למעגל של אי-נוכחות המוסיף עוד בידוד למצוקה. חיי השכונה שעד לא מזמן מלאו את שעות אחר הצהרים של ילדים רבים הולכים ונעלמים לטובת חוגים או שהייה מבודדת מול המחשב או הטלוויזיה. הדיאלוג הלא פורמאלי המזין, המפרנס את הנפש, הולך ומתחלף בשגרות ציניות תועלתניות.
הברמס ואחרים התייחסו לתופעה זו של כרסום הולך וגובר באי-הפורמאליות כסיבה אמיתית לדאגה. האי-פורמאליות בהקשר הזה היא לא רק שסתום הלחץ של החברה, אלא גם כור המחצבה לתהליכים חברתיים ואישים, ומקום ביטוי ליצירתיות והתחדשות. בהיעדרה נדחק האדם הממשי, על ריבוא פניו, למקומות הולכים וצרים של חוסר-קול. ושוב, הילדים הם הראשונים להיפגע ממצב זה של אין-מקום-לאדם, ומגיבים אליו באופנים מורכבים וקשים.
מגמה זו אחראית בין היתר לסבל ממשי בחייהם של ילדי רבים ההולכים לבית הספר. סבל זה אצל אחדים מן הילדים מגיע לממדים המצריכים התייחסות מיוחדת, ואצל אחרים יכול להתבטא בסתגלתנות-דכאנית שמחירה בטווח הארוך לא פחות כבד.
במקום זה באה הצעתנו להקמת חדר-תלמידים-חופשי/דיאלוגי.
הרעיון של חדר-תלמידים-דיאלוגי
מדובר בחדר אחד הנמצא בכל בית ספר יסודי, ואשר יהווה מעין בית חם אלטרנטיבי, אליו יכולים להגיע תלמידי בית הספר בשעות הלימוד ובהפסקות. הוא מיועד לשקם את המרחב הלא-פורמאלי, לייצר מרכז שממוקד במרקם האנושי, ובתהליכי התהוות ונוכחות שאינם רתומים למטרות הפורמאליות של תוכנית הלימודים.
מקום זה ירוהט באופן ביתי ויהיה נגיש לכל תלמידי בית הספר. כאן יוכל למצוא התלמיד המתקשה שלא מצליח לעמוד בשגרת השיעורים מקום לנוח, למצוא אוזן קשבת, לאסוף כוח. כאן תוכל למצוא לעצמה התלמידה המצליחה מקום ליצור ולשחק בזמן ההפסקה, או סתם לשבת ולדבר. במובן מסוים זהו סוג של חדר-תלמידים מקביל לחדר-המורים. במובן אחר זהו סוג של מועדון, אם תרצו, עיר מקלט.
חדר זה שונה מחדרים דומים שקיימים היום בבתי ספר בהיותו אי של אי-פורמאליות – מקום שאינו ממוקד בלימודים פורמאליים או במטרות מוגדרות מראש. זה גם יגדיר את אופי הזרימה והאווירה של המקום, שיאפשרו מפגש על רקע פעילות ספונטאנית, משחקית, אומנותית ואחרת. על המקום יהיה אחראי מבוגר אחד לפחות, שמכוון להסתכל על הילד, לא מבחינת הצלחתו או כישלונו בלימודים, אלא מבחינת ערכו כישות פסיכולוגית שלמה. בראש ובראשונה זה יהיה מקום בו הילד יוכל להרגיש שייך, ואליו הוא יוכל לחבור תוך שהוא טווה חוטים ברשת הזיקות שעושות לו מקום בעולם. כאן הוא יוכל לעזור לאחרים צעירים ממנו או להיעזר בגדולים ממנו, ולמצוא חברויות ואינטראקציות חברתיות חיוביות בתמיכת מבוגר רגיש. החדר והמבוגרים הנוכחים בו יכולים להיות כתובת לפתרון סכסוכים, מקום וידוי, מוקד להתארגנויות חברתיות, ואפילו רק מקום נוח לשהות בו בהפסקות. אנחנו יודעים שכאשר ילד רוכש בטחון בעצמו וחש שקשייו מוכלים, הוא מוצא כוח להפוך קושי לאתגר ורצון לתת ולהיטיב.
מאפיינים
רב גילאיות: במקומות אחרים הרחבתי את הדיבור על חשיבותה של הרב גילאיות, וכאן אני רק חוזר להדגיש את החשיבות שבאי-החדר יהיו בני כל הגילאים ויעודדו ליצור קשרים הדדים. הכניסה לחדר תמיד תהייה על בסיס פרטי ומתוך רצון אישי.
מאה השפות: המקום יהיה שילוב בין חדר סלון, משחקייה וחדר יצירה. הוא יהווה מקום מפגש, אבל גם מרחב בו כל ילד יוכל לבטא את קולו הייחודי בכל אחת מ"מאה השפות" שהן שלו. זה אומר מגוון של חומרי יצירה ומלאכה בצד משחקים ממשחקים שונים.
מנהיגות: אבל אולי החשוב ביותר הוא שהחדר, ובפרט מהיותו חדר-תלמידים, יהיה בחסות של מבוגרים נוכחים ממש. חופש הוא השער לחבירה כמו שאומר בובר, ובהקשר הזה האפשרות לדיאלוג וליצירת קשר עם מבוגר משמעותי, היא תנאי לחירות. אין זה חדר ריק, זה חדר עם נוכחות.
מבוגרים אחראים: כל חדר כזה ינוהל על ידי אדם אחד, רצוי שניים. בכל מקרה, יהיה לפחות מבוגר אחד בכל רגע נתון. חשוב שאנשים אלה לא יהיו מורים בעמידתם, לא יזוהו עם המערכת, ולא יעסקו בדחיפה ללמידה. הם צריכים להיות קרובים לילד ולעולמו. יחד עם זאת הם יוכלו לעזור לילדים שיחפצו בכך בכל תחום לימודי.
אסתטיקה: ריהוט ביתי. לעיצוב נכון יש חשיבות רבה לגבי האווירה של המקום ואופי הפעילות שהוא מאפשר. מקום המכבד את עצמו, גם מזמין יחס דומה מצד המבקרים בו.
אקלים של חירות וגבולות: על מנת שמקום כזה יתפקד באופן פורה הוא חייב לשלב את מידת החירות עם מידת הבהירות בנוגע למותר ולאסור.
שייכות: נוכחות ברורה של מבוגר אינה סותרת, ואדרבא מעודדת תחושת שייכות של הילדים, שישפיעו על עיצובו וידאגו לו מתוך זיקה של שותפות.
תרבות הדיאלוג: ובהמשך הוא יוכל להיות גם המקום והמקור לתרבות הדיאלוג בתוך בית הספר כולו, אם בצורה של גישורים (תלמידים ומורים כאחד), ואם בצורה של תמיכה והדרכה למורים.
מה הברכה שיוכל חדר-תלמידים-חופשי להביא לבית הספר?
קודם כל הוא ייתן מענה בוער לכל אותם ילדים שנכון להיום נפלטים מבית הספר או בונים את היפלטותם בעתיד מתוך סבל רב. במקום שישבו ויפריעו בשיעורים הם ימצאו מקום בו יוכלו לקבל תמיכה אישית או לעסוק בדברים שמעניינים ומעסיקים אותם. הם יוכלו לחזור לשיעורים מחוזקים.
הוא יהווה מפלט בטוח בשעות ההפסקה לילדים שלא מוצאים מקומם בחצר.
הוא יהווה הזדמנות לשזירת קשרים עם ילדים מנוכרים שקשייהם מורכבים ולא יכולים לקבל תשובה במערך הכיתתי הרגיל. במקום זה גם יהיה יותר קל לגלות ולאבחן קשיים אצל ילדים ולהתריע עליהם. מצד שני אין זה מפגש טיפולי אחד על אחד.
הוא יוכל להשפיע באופן חיובי על אקלים בית הספר.
הסתייגויות אפשריות:
בעיות תקציב: אני רוצה להציע שאם משרד החינוך לא ימצא את הדרך לתקצב חדר כזה שהוא יתוקצב מכספי תרומות חיצוניות או קהילתיות. בימים אלה אני בודק שיתוף פעולה עם קרן קרב וקרן רש"י. אני מאמין שניתן למצוא גורמים נוספים שיהיו מוכנים לתרום.
איוש החדר: הצעתי דורשת מבוגרים רגישים שיחד עם רגישותם הם בעלי עמידה ואישיות מעוררת השראה. למעשה על קיומם של אנשים מסוג זה תלוי כל המיזם. אף על פי שמבוגרים כאלה נדירים אני משוכנע ביכולתנו למצוא אנשים כאלה ולהכשירם באמנות הדיאלוג.
התהליך:
בראשי פרקים: שנת ניסיון לביצוע פילוט במספר בתי ספר מוגדרים. במקביל להתפתחות החיובית של הניסיון, איתור האנשים המתאימים לאייש חדרים כאלה בעתיד. הכשרה של שנה שתהייה גם תהליך של סינון. יצירת קשרים עם בתי הספר/מנהלי מחוזות שמעונינים בהחלת המיזם בבית ספרם. ביסוס מערך ליווי והדרכה חודשיים לכל מרכזי החדרים. ביסוס ליווי לבתי הספר שיפתחו חדרים כאלה, שיכלול בין היתר הרצאת מבוא לצוות בית הספר, דף מידע להורים, וחומר כתוב.