לסיכום – מספר מלים על האפשרי והלא אפשרי

לכאורה ההצעה המובאת כאן חורגת מכל מציאות חינוכית שאפשר להעלות על הדעת. בפרט דומה שישנה בעיית משאבים כבדה – תקציב וכוח אדם מתאים. אכן ההצעה נוסחה תוך הסתמכות אל אופטימום חינוכי מסוים, אם כי באופן לא מודע גם פעלו הכרעות הקשורות לעיקרון המציאות. יש מספר סיבות הגורמות לנו לראות בהצעה זו אלטרנטיבה ריאלית:

1. כיום, בעידן מלחמות ההישרדות, החינוך נמצא בסדר עדיפויות משני. אך העולם מתקדם למקום שבאופן עקרוני בעיית ההישרדות הופכת להיות בעיה משנית. יש בידנו היום את הכלים והמשאבים לאיכות חיים פיסית לכלל אוכלוסיית העולם, כמו גם להרבה מאוד זמן פנוי. המפתח לאיכות חיים זו הוא איכות כוח האדם, המפתח לאיכות כוח האדם הוא החינוך. ברגע שמדינות העולם יראו את החינוך באור זה, הוא יתקדם בסדר העדיפויות שלו. יתר על כן, הוא בעצמו יהפוך לחלק מאיכות חיים הממלא את עתות הפנאי בצד אירועי תרבות אחרים. כשנבנה את מסגרות החינוך סביב החיפוש אחר משמעות הם יהפכו למקומות מבוקשים עבור כל הגילאים.

2. במסגרת אובדן הסמכות של מוסדות ישנים בעידן הפוסט-מודרני, הורים רבים מבקרים את מערכת החינוך הקיימת ומחפשים מסגרות אלטרנטיביות, ואף מוכנים לשלם עבורן. מגמה זו נמצאת בעליה מתמדת, ואחד הגילויים הבולטים ביותר שלה היא ה"חינוך בבית", שבארה"ב אומדים אותו בכ2 מליון משפחות. במוקדם או במאוחר תצטרך להתייצב מערכת החינוך בפני הדרישה לחינוך איכותי לא רק כמשאב לאומי, אלא כדרישה של אזרחים המבקשים שרות.

3. בד בבד אנו עדים להתפתחותן של מסגרות חינוך אלטרנטיביות ברחבי העולם. לדוגמא חינוך וולדורף שמנציגיו מוקמים גם בארץ. אחד האפיונים של חינוך זה הוא המשיכה של כוח עבודה איכותי לשורותיו. אנשים שלא היו מוכנים להשתלב בחינוך המסורתי בשל השמרנות שלו, מעמדו החברתי, והקושי להבעה עצמית במסגרותיו, מגיעים לחינוך וולדורף ורואים בפעילות בתוכו הגשמה עצמית ומשקיעם בהתאם. גישת מיתר שונה מן הגישה האנתרופוסופית, אך אי אפשר שלא להתרשם מן הרצינות והעומק של המחנכים הפועלים בחינוך זה.

4. אף כי ההצעה המפורטת דורשת בשנים הראשונות השקעה מיוחדת, העולה על ההשקעה במסגרת חינוך רגילה, הרי שככל שהשנים יעברו עבור מיתר אחד וככל שיקומו באזור מסוים מיתרים נוספים, כך תקטן השקעה זו ולבסוף תשתווה לעלות של מסגרת רגילה. שינוי זה נובע מהשתלבות של ילדים בוגרים בצוות המנהיג של מיתר, מפתיחת הגבולות הפיסיים, ומבנית תקשורת סביבתית המנצלת מיתרים אחרים ואת הסביבה האנושית כולה כחומר גלם למיתר.

5. ולבסוף, אמנם קל יותר לחפש את המפתח שאבד מתחת לאור הפנס, אך אם הוא לא אבד שם הדבר לא יעזור לנו במאומה. אנו רואים את המשבר בחינוך כמשבר יסודי הנוגע למהותו של החינוך בחברה המודרנית. משבר כזה דורש שינוי רדיקלי באופן בו אנו מבינים מה הוא חינוך וכיצד יש לעשות אותו. על פי הבנה זו, השקעת משאבים בפיתוח תוכניות לימודים חדשות, בהגדלת המחשוב, בהגדלת שעות ההוראה, בהשתלמות למורים וכן הלאה, היא השקעה לריק. לכל היותר הדבר ישנה את הקוסמטיקה של החינוך למספר שנים אך לא מעבר לכך. לא שם אבד המפתח.

אנו מאמינים ביכולתנו למשוך אנשים מתאימים ולהכשיר אותם באופן מעשי תוך כדי השתלבות בצוות המבוגרים במיתר. אנו מאמינים ביכולתנו להמשיך ולפתח את גישת היסוד ולתמוך בהתפתחותם של מיתרים שונים. יתר על כן, אנו רואים במיתר לא מסגרת ייחודית המותאמת לשכבת אוכלוסייה מסוימת (ובוודאי לא מסגרת לעשירים), אלא נצר ראשון לחינוך עתידני שיקיף את כלל האוכלוסייה.