מבוא

גם אם ישנה הסכמה בין רבים בדבר קיומו של משבר בחינוך בארץ ובעולם² הרי שהפרשנות למשבר זה הרבה פחות הומוגנית ומצריכה הבהרה מצד מי שמנסה להציע דרך להתמודד עמו.

על פי תפיסתנו הבעיות השונות הנצפות במערכת החינוך, אינן ניתנות להבנה רק במונחים של "בעיות הישגים" בתחומי מדע, מתמטיקה, הבנת הנקרא וכן הלאה. הרבה יותר מכך זהו משבר עמוק, הנוגע לעצם מהותו של החינוך בחברה המודרנית. בצורה הפשטנית ביותר ניתן להגדירו כמשבר ברלוונטיות החינוך הנובע מן הקושי להינתק מתפיסות עולם ישנות אשר שוב אינן מתאימות לעולם בו אנו חיים. ללא הבנה יסודית הנשענת על חקירת התמורות בחברה המודרנית, ונשענת על הבנה מחודשת של מושגים כמו ידע, למידה, משמעות, אדם שלם, תקשורת, יחסי מורה תלמיד וכדומה, אנו נידונים להיות קורבנות לפרגמטיות שטחית, המונעת בידי אפנות חינוכיות הנמוגות בערפל העתים ומותירות אחריהן מבוכה ובלבול.

עלינו לשאול מחדש ובאופן מודע:

– מה אנו עושים כאן, מה פירושו של חינוך, לאן אנחנו רוצים להגיע.

בקיצור, מה שנדרש הוא מהפכה ברמה הפילוסופית המגבשת גישה חינוכית עקרונית, ורק לאחר מכן מכוננת דרכים מעשיות להתמודדות עם המשבר. חשיבה רצינית כזו דורשת זמן ובעיקר פרספקטיבה רחבה וארוכת טווח, העומדת לא פעם בניגוד למדיניות כיבוי השרפות הנרדפת על ידי דימוי הצלחה מוחצנים. יתר על כן, בשונה ממחקר מדעי אין זו רק פעילות תאורטית, בד בבד המחנך צריך להמשיך לפעול בשטח מבלי שהדבר יוריד מעומק ההנחות התיאורטיות או השאיפות הפילוסופיות חינוכיות³.

ניתן לאפיין גישה חינוכית על פני שני ממדים מרכזיים. הממד האחד עוסק בחינוך ככלי בעל משמעות חברתית, והשני עוסק בחינוך כבעל משמעות אישית פרטית. שני הממדים קשורים ותלויים זה בזה, אך לצורך הדיון אפריד ביניהם.

בממד הראשון נשאלות השאלות: מה היא החברה, מה מאפיין את החברה המודרנית ומה תפקידו של החינוך כמשרת ומשפיע על החברה.

בממד השני נשאלות השאלות: מה הוא האדם, מה היא תכליתו, מתי האדם מאושר ומה תפקידו של החינוך בהגשמתו העצמית. אין גישה חינוכית שיכולה להימנע מנקיטת עמדה בשאלות אלה.

פעמים רבות זו עמדה מוסווית השייכת לרקע החברתי אשר מתוכו צמח חינוך מסוים. אך בעתות משבר, במקום שבו הרקע החברתי שוב אינו ברור ומובן מאליו, אנו נדרשים לעשות מאמץ מיוחד בגילוי והגדרת עמדות אלה, כדי שנוכל לבחור בחלקן מחדש וליצור חדשות תחת אלה, המעכבות את התפתחותנו.

במקום כזה גם יכול להתגלות לחינוך תפקיד חדש, שבאופן קלאסי היה שייך לקהילה ככלל. כאן החינוך אינו רק משרת את החברה. באותה פעולת הגדרה, הנחוצה לקיומו, הוא גם מכתיב ומעצב מגמות חברתיות.

החלק הראשון של הספר דן בשני הממדים שתוארו למעלה כרקע להצגת גישת מיתר⁴, שעקרונות היישום שלה מפורטים בחלק השני.